|
25/12/2008 09:49
|
ד"ר ליבוביץ
|
מאת:
|
|
רונה, הפעם אני חייבת לומר באופן חד משמעי - הגזמת לחלוטין
|
כותרת:
|
קראתי את דברייך, ולדעתי עעברת לחלוטין את גבול הטעם הטוב וגבול מה שאדם יכול להרשות לעצמו לכתוב באינטרנט, כעצה לאדם אחר. מהיכן הנחרצות הזאת שאת כותבת בה את דברייך אלה:
"היא תתפתח למופת הרבה יותר טוב עם אמא לא מניקה ובריאה נפשית מאשר עם אמא מניקה ובחרדות. כך שבעצם יוצא שאת עושה גם לה נזק בנוסף לשאר בני הבית שחווים אמא חרדתית ודכאונית."
על סמך מה את כותבת את זה? איפה איזשהו מחקר שאומר כך? זה שאת מרגישה ככה זה יפה, ואולי נכון, אבל לכתוב ככה לאמא שסובלת מחרדות, ולהאשים אותה שהיא גורמת נזק לתינוקת שלה? ואולי התינוקת דווקא תתפתח הרבה יותר טוב אם אמא שלה תתגבר ותמשיך להניק, למרות החרדות? ואולי אם אמא שלה תפסיק להניק היא תכנס לדכאון קשה שהיא נכשלה, ולא משנה בכלל אם בצדק או לא? (ולצערי כבר נתקלתי במצבים כאלה). ואולי טיפול תרופתי תוך כדי הנקה דווקא יהיה מצוין? ואולי באמת כדאי להפסיק להניק, אבל לא מתוך הרגשה שהיא גורמת נזק התפתחותי לתינוקת שלה.
איך את מעיזה לכתוב כך:
"חושבת רק על עצמך ועל הכיף שיש ל-ך בהנקה. את מספיק חכמה להבין שהחסרונות בהנקה הזאת עולות על התועלת והיתרונות. אז תשחררי כבר, תשתחררי. תפסיקי להניק כמה שיותר מהר. קחי תרופות.את צריכה לחזור לעצמך להיות את. לקחת אחריות על עצמך על ילדייך ועל כל משפחתך."
מי שם אותך להחליט? ועוד בנחרצות שכזאת. אני הפניתי אותה לאשת מקצוע מעולה, שתעזור לה להגיע להחלטות המתאימות ביותר. אפשר כמובן גם לפנות לייעוץ אחר. לא קבעתי אם עדיף להמשיך להניק, להפסיק, לקחת תרופות או לא. אבל את - את מרשה לעצמך לפנות אליה בנחרצות העלולה לגרום לאמא במצבה החמרה בחרדות, רגשות אשם, דכאון.
ומאיפה לך שתרופות יתקנו את מצבה? מצד אחד לא מזמן הבעת כעס וחוסר אמון במערכת הרפואית, ולפתע את סומכת על תרופות במאה אחוז שיפתרו בעיה כל כך מורכבת כמו חרדות ודכאוניות. הלואי והיו בעולם תרופות כל כך פשוטות ויעילות - לוקחים כדור אחד, והופ - הכל בסדר. הלואי והיה כדור שאפשר היה לסמוך עליו שאפשר לקחת, ומיד "לחזור לעצך ולהיות את".
את אולי חושבת שאת עוזרת לאמא הזאת לקבל החלטה שהיא נכונה לדעתך, אך לדעתי את גורמת נזק קשה, חסר אחריות לחלוטין. אין לזה כל קשר להנקה, בה אאני עוסקת, אלא לכך שאת מרשה לעצמך לקבוע בנחרצות בבוטות וגסות רוח מה בדיוק נכון לה לעשות, תוך האשמה שהיא גורמת נזק אם לא תעשה מה שאת מציעה, בלי שבכלל יש לך את הכלים והמידע המתאימים.
ואני מאד מצטערת שאני לא יותר עדינה, אבל לדעתי הפעם זו היתה הגזמה פראית.
ד"ר ליבוביץ
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|