|
25/12/2008 10:11
|
מניקה חרדה
|
מאת:
|
|
ד"ר ליבוביץ היקרה + רונה
|
כותרת:
|
ד"ר ליבוביץ היקרה, תודה רבה על תשובתך ועל הניסיון לעזור. אני לא פונה לד"ר הולר הררי (שאני יודעת שהיא מקסימה) פשוט משום שאין סיכוי שאקח תרופות פסיכיאטריות במקביל להנקה. אין סיכוי!
לגבי רונה, על אף הנימה הבוטה שבה נקטה, אני דווקא חושבת שהיא צודקת בדבריה. אני גם אוהבת את העובדה, שהיא תמיד אומרת את דעתה ועומדת עליה, גם כשהיא לגמרי בניגוד לזרם, ועל אף שהיא יודעת שתקבל על כך ביקורת. (נכון שאפשר היה לנקוט אולי נימה קצת מעודנת יותר, אך זו היא רונה, ואני חושבת שהיא ענתה לי מתוך כוונות טובות בלבד).
אני חושבת שהקושי הגדול שלי הוא בהחלטה להפסיק להניק. למשל, אם התינוקת תחליט להפסיק לינוק מיוזמתה -זה מאוד מאוד יקל עלי, ומיד אתחיל לקחת תרופות. נראה לי שאני רוצה בעצם להסיר מעצמי את האחריות להחלטה הזו. יש לי קושי רב בקבלת החלטות, ותמיד אני מחכה שמישהו יחליט במקומי, או שמשהו יקרה שבעצם יסדר את המצב במקומי. אני חושבת שאם אצליח להפסיק להניק, לא אכנס מכך לדכאון. הדכדוך שאני חשה הוא דווקא במצב הזה, של הקושי לקבל את ההחלטה.
בשבוע שעבר כבר החלטתי (בהשפעת הפסיכולוג הקוגניטיבי-התנהגותי שלי) להפסיק להניק, והתחלתי להחליף הנקה אחת בלילה בתמ"ל שבעלי נתן לה. ביומיים האחרונים שוב חזרתי לסורי, וחזרתי להנקה מלאה. קשה לי להתמודד עם העובדה, שאני חייבת להתפשר ולוותר. אבל הגיונית אני באמת חושבת שיהיה לכולם יותר טוב אם אפסיק להניק. לא יודעת מדוע אני כל כך אובססיבית על ההנקה הזו.
שוב תודה.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|