|
26/12/2008 00:13
|
לא רונה (מהדיון ההוא)
|
מאת:
|
|
רונה, את יודעת זאת לא בושה ללמוד
|
כותרת:
|
בדיון ההוא עמדתי לצידך עד הסוף. שם זה היה שונה.
הדיון הזה שונה. אחרי שקראתי את דר' לייבוביץ למדתי קצת. הבנתי את הבעייתיות שבהבעת דעה כל כך נחרצת ושיפוטית לפניה כמו של פותחת ההודעה (זה סגנון שמתאים לקבוצות תמיכה ואולי לא מתאים למצב נפשי רעוע).
לדר' לייבוביץ יש לפחות (והרבה הרבה יותר) את הנסיון העצום בעבודה עם נשים במצבים כאלה ובתמיכה וירטואלית, זה המון. היא נימקה היטב את הבעייתיות בהבעת דעה נחרצת כל כך, במצב רגיש כל כך וכל זה כתגובה להודעה קצרה בפורום. הנימוקים שלה שיכנעו אותי.
לפעמים אפשר ללמוד מבעלי נסיון ו (כאן אני מסתכנת, נכון?) ידע. גם אנשים חכמים, בעלי נסיון וחוכמת חיים יכולים ללמוד וגם ממשכילים.
האנטי לרופאים או בכלל לידע נלמד הפך מוקצן מאוד לטעמי. חוכמת חיים וחוכמת שמבוססת על ידע נלמד הם לא דברים סותרים בהכרח. בעיני חוכמת חיים זה לדעת ללמוד ולהתפתח תוך שמירה על יכולת הסינון שלי של האינפורמציה ו"שמירת" הדברים אותם אני מוצאת ראויים. המילה כאן היא צמיחה. למידה. לפעמים לומדים מסיטואציות, לפעמים מספר, משיחות עם חברים, מחשבות אישיות וגם ממלומדים בתחומים שונים משלנו.
אני לא זוכרת שראיתי אותך מודה ויורדת מעץ שהתחלת לטפס עליו. לא ראיתי (אולי פיספסתי) אותך אומרת, אופס, לא חשבתי על הנקודה שהעלת ואני מודה שדברי היו מוגזמים.
לרוב ראיתי אותך עולה על בריקדות ומתחילה לירות לכל הכיוונים. זו ההגדרה בעיני של מישהו שממש לא מטפח לעצמו חוכמת חיים.
אני כל הזמן לומדת ומעצימה את כלי העבודה שברשותי. מאחלת גם לך.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|