|
9/5/2009 12:37
|
ריש
|
מאת:
|
|
תיתי , אצלנו הדרבוקות לא מפריעות ללימוד שיעורי חשבון
|
כותרת:
|
כי אין דרבוקות.
ובעיקר כי שיעורי חשבון הם 'זמן חופשי' למשחק. בשיעורי "שפה" מספיק שהילד יענה תשובה בת מילה אחת כדי לצאת לידי חובתו.
אין סיבה להתאמץ ולמצוא לילד אתגרים או לאפשר "לבית" לשלוח עימו משו חלופי (כשהביא נענה ב"את החוברות של הבית תעשה בבית", כנראה שיש למידה משמעותית יותר בבהייה החלל החופשי או משחק בכלי הכתיבה שמכיל הקלמר שלו).
החלק הלא פחות חמור הוא שלא ניתן מידע מלא לגבי 'מה שייך למערכת השעות הרשמית' ומה 'שייך לקרן קרב'... למה? כי זה כנראה הרבה יותר נוח (חוצמזה שאנחנו "זכינו" ביותר!!! יש לנו גם קרב גם תל"ן וגם תרומה מוגדרת מראש. הסך החודשי של העלות הוא מעל ל600 ש"ח לחודש לילד בודד, שכאמור לא לומד שומדבר בביה"ס, למעט את חוקי הג'ונג'ל, וגם מגיע מפעם לפעם מוכה חבול ובוכה).
אנחנו בהחלט הגענו לשלב בו רמת הציפיות שלנו היא שהילד יחזור הביתה שלם ובריא (בגופו ובנפשו), לימודית הבנו שאף אחד לא יתאמץ עליו, לא בחלקים בהם הוא זקוק לעזרה/ הסבר ולא לקידום ע"פ היכולת שלו.
אגב, גם אצלנו הוא "נחשב" לקהילתי. המשמעות אצלינו היא הרבה יותר רחבה מאשר אצל תיתי. אצלנו הקהילתיות באה לידי ביטוי בידיעה של רוב ההורים מי משלם וכמה עבור ה"תרומות והמעשרות" לביה"ס כולל קבלת תזכורת בכתב אחת לשבוע אם חלילה שכחתם להחזיר את הטופס בו הייתם אמורים לאשר לביה"ס את התרומה החודשית שלכם, קרב ותלן בכלל לא שואלים מראש כי ברור שכ-ו-ל-ם משלמים, הרי אנחנו "קהילתיים", לא?
השיא היה סביב פסח בו נתבקשנו (אחרי שיצאנו מיום הורים בה נאמר לנו שלא משנה מה יעשו עם הילד שלנו הוא יצליח... כלומר שאין צורך בתנאים מיוחדים שכוללים כיתות מוקטנות / סייעת צמודה - אותם אנחנו מממנים ב"תרומה" שנקבעת מראש ע"פ צרכי ביה"ס) לחתום כבר על אישור להכניס את היד לכיס שלנו לשנה"ל הקרבה. יש הקוראים לזה הערכות. אני הייתי קוראת לזה שנור.
וכן - גם אצלנו יש בעיה דומה. חרא הורים אבל איכשהו יצא להם בטעות ילד מקסים (תלמיד טוב, בוגר לגילו וללא בעיות מיוחדות, למעט העובדה שהוא לא יודע מהי אלימות ואיך מתמודדים עימה :()
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
