אני לרוב מספרת רק אחרי קבלת תוצאות המ"ש, בערך בשב' 20... כאשר אני כבר מתאמצת להסתיר את הבטן. הסיבה לכך היא מאוד ברורה מבחינתי - אם יאבד ההריון לא יהיו לאובדן הרבה שותפים, לא אצטרף להסביר, לא אאלץ לחוש במבטי הרחמים. בעיני גם ילדים לא צריכים לשמוע על קיומו של ההריון עד לשלב הזה, בו הסכנה שמשהו ישתבש קטנה יחסית...
לא גיסות ולא אף אחת אחרת. סבתות "מקבלות הנחה" וזוכות לשמוע על קיומו של ההריון בין הסקירה התקינה לבין בדיקת מ"ש (בה עליהם להיות בתורנות/ כוננות), כל השאר יכולים לקפוץ וגבוה. לא נעלבים ממני, חלק אפילו מבינים מאוד מה הסיבות לשתיקה שאני כופה על עצמי.
לכי תדעי מה הסיפור שמאחורי השתיקה... אני מציעה לך לא לשפוט אותה לחומרה, אלא להאמין שיש דברים שאולי את לא שותפה להם מתוך רצון להגן עליך או על הגיסה עצמה.
|
תוכן התגובה:
|