11/5/2009 22:48
|
uli
|
מאת:
|
אחד הפה אחד הלב
|
כותרת:
|
ריש יקרה נראה כי לא הבנת את הסיפור.במקרה שלך יודעים ומכבדים שאת זו שלא רוצה לספר. היא זו שניפנפה כל הזמן על זה שברור שאהיה בין הראשונים שתספר להם אי פעם. כבר חצי שנה היה מדברת על זה. ברור לי ואני מכבדת את הצורך בהסתרה. במחוזותינו הכלל אומר "לספר רק למי שבכל מקרה תספרי לה חו"ח על אובדן" ע"כ לא אספר למי שלא ארצה לשתף באובדן או אולי ממי שמפחדים מעין הרע. היה לי ברור (וכנראה בטעות)בכל שנות הכירותי איתה שאני בין אלא הבודדים שהיא כן תספר להם על אובדן.וטעיתי. זה מאוד לגיטימי לא לספר אבל פה נראה שהיא לא סיפרה דווקא לי שכבר כל המשפחה שלה, השכנות והסובבים הקרובים כבר ידעו. אני הייתי קצת רחוקה פיזית,והיא הדגעשה שהיא נמנעה מלהגיע אלינו כי "אם תראי אותי ישר תרגישי" ביומיים שעברו מאז הגילוי המרעיש, צפים ועולים כל מיני פרטים שנראו בזמנם שוליים שמובילים למחשבה שלי ושל קרובי שהיו דברים נוספים שלא שותפנו בהם.עצוב וממשיכים הלאה.משפחה זה משפחה. אני מחכה הפעם שהיא תפתור את זה איתי. אני כרגע בעמדה פסיבית. א-א--מן חג ל"ג בעומר שמח
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|