אותי ולא נעלבות (למרות שהן 'מגלות' רק באמצע ההריון שאני אוטוטו יולדת...). תחושת אי נוחות כזו היא סובייקטיבית, והיא תלויית אישיות לא תלוית 'חברות'. לא כולנו יודעים מה עובר על האחר/ת לפרטי פרטים מעבר לזה - שלכל אחת יש דרך אחרת להתמודד עם 'סיפור' כזו או אחר. עוד ענין - שזה טבעי לגמרי לחוש צער ורחמים במקרים כאלו. בחלק גדול מהם גם לצד האחר אין מילים כדי לאפשר לצד שאיבד את ההריון להתמך ולהעזר. סיטואציה שקשה לשני הצדדים, ומכאיבה מאוד. אני רואה באי העברת המידע גם כהגנה על החברים שלי, שלא יאלצו להתמודד עם האובדן, אם יתרחש. כאשר הדברים קצת נרגעים יותר קל לבחור אם לשתף ובאיזה חלקים. אישית אני מעדיפה לשמור על מרחק סביר. לא רוצה להכנס למיטות של אף אחת מחברותי או בני משפחתי ולא רוצה להכניס אותן/בני משפחתי לשלי. אני חושבת שזה מאוד סביר. שיתוף הוא מרצון חופשי, הוא לא מכורח. אני לא מאמינה ב'לא נעים' כחלק מהסיבות לשתף אחרים בעניני האישיים.
מעבר לזה אני מניחה שלא היית בצד הפחות סימפטי של הסטיסטיקה, כי אם היית שם לביקור, היית מבינה שיש קשת רחבה של התמודדויות וכל אחת מהן לגיטימית מאוד.
|
תוכן התגובה:
|