ראשית אני משתתפת איתך בכאב הלב הנשבר. אין. זה קשה ולא משנה מה. עכשיו השכל מתבקש לתמונה. אני חושבת שההפרדה בין ילדים,ההבחנה ביחודיות שלהם היא מפתח ליחסים טובים ולצמיחה אישית. ולכן הייתי מקשיבה לו ,מביעה הרבה אמפטיה ואחר כך מזכירה לו דברים שהוא כן והיא לא. מתוך נקודת המבט שהם שני בני אדם,אמנם עדיין קטנים(-: אבל שונים מראש וטוב שכך. הייתי מקפידה על העובדה שהקבוצה היא מראית עין. שאנשים יוצאים לדרכם בחיים והם נפרדים למקומות שונים על פי אישיותם וצרכי התפתחותם,בחירותיהם וכו'. לא כולם יצליחו, חלק ינסו שוב. חלק יטעו ויפגעו וויצטרכו לחזור לאחור ולבחור מחדש כי ככה זה.
לגבי מה שקשה לו הוא ראוי לכל האמפטיה ושוב, בוא נראה מה יש ומה אפשרי ומה מגניב. לפעמים ילדים שיש להם מכל טוב ואין להם מגבלה אינם שבעי רצון. זה מותר. העובדה שיש לו סיבה טובה אינה מבדילה אותו בעצם,כי במהות הוא אינו שבע רצון ממה שיש ונמצא בשלב של להשלים ולבחור,ממה שיש את הטוב ביותר.
מקווה שהובנתי. אפשר את כל מה שאמרתי להגיד במילים פשוטות, לתת לו לתמלל אבל הרעיון הוא תמיד אחד. זה מה יש ועם זה ננצח וגם נהיה מבסוטים.
נשיקה וחיבוק,ככה ,על הדרך
|
תוכן התגובה:
|