ייתכן שהיא תעדיף לבוא איתך ועם אסף לימי כיף משפחתיים במקום קייטנה פעמיים בשבוע. ואולי היא ממש תעדיף יומיים בשבוע להיות עצמאית בלי אחיה הגדול בסביבה. לכפות עליה לא נשמע לי נכון, אלא לברר איתה מה דעתה.
בלי קשר למה שעובר עליכם ועל אסף, אני מאמינה בשונות בין הילדים שלנו, שזכאים לפיכך ליחס שונה באופן שמתאים לכל אחד מהם לפי הנסיבות. אמנם הגורל שם אותם יחד במשפחה אחת, אבל לכל אחד מהם מקום נפרד שונה ובלתי תלוי באחיו.
קראתי פעם באחד מספרי ההורות המשובחים את הדוגמא על ילד שלומד לנגן בפסתנר ונהנה הנאה עצומה. לרוע מזלו אולי, אחיו מנגן הרבה יותר טוב ממנו. אחיו הוא "המוכשר" של המשפחה. האם פירוש הדבר שהאח הפחות מוכשר צריך לוותר על הנגינה? לכאורה יש לנו כבר פסנתרן אחד, למה צריך עוד אחד? עצם ההשוואה לאחיו פוגעת בו, ולכן חשוב לתת לכל אחד את מרחב ההתפתחות הפרטי שלו. העובדה שיש ילד שיודע לנגן במשפחה מקרית לגמרי ולא רלוונטית לשאלה אם אחיו נהנה או רוצה גם לנגן.
ומכאן לענייננו (מה עניין שמיטה להר סיני?)- נכון שהם אחחים, ואין לי ספק שנטע כבר לחקחה חלק גדול מאוד במשא-מסע המשפחתי שלכם. מעצם העובדה שמדובר באחיה והוריה, גם היא שותפה לחווייה, בדרכים שונות. לא הייתי מעצימה את החלק שלה או מרחיבה אותו. לא הייתי מטילה עליה עוד אחריות לגלות סולדריות כזאת כלפי אחיה, כשזה ממש לא הכרחי.
אגב, אני בטוחה שלמרות הקושי שלו, יהיה לו כיף גדול לבלות איתך את הימים המיוחדים האלה, בבריכה המקורה, בקולנוע, ואפילו סתם בסופר... נשיקות. אתם גיבורים!
|
תוכן התגובה:
|