עם הראשונה אחרי 4 חודשים, מתוכם חודש וחצי היא היתה בפגיה. עוד חודש בעלי נשאר איתה (נצברו לו ימי חופש) ולאחר מכן מטפלת עד גיל שנה וחצי. עם השניה נשארתי כ- 4.5 חושים ולאחר מכן מטפלת עד גיל שנה. המטפלת עזבה אותנו והילדה עברה למשפחתון. בחופשת הלידה הראשונה די סבלתי, הייתי לחוצה והרגשתי שלילדה לא נוח איתי, היה לי מסובך לצאת איתה מהבית, הייתי עייפה רוב הזמן, הרגשתי שאני לא מצליחה לסדר לעצמי ולה סדר יום נורמלי ואפילו האמנתי שעם מטפלת יהיה לה טוב יותר. והתגעגעתי לעבודה. עם השניה כל כך נהנתי, יצאתי איתה חופשי, אפילו לחוג התעמלות עם ביביסיטר, חופשת הלידה עפה לי במהירות וממש התבעאסתי לחזור לעבודה. בשתי הפעמים היציאה לעבודה היתה מסיבות כלכליות, לא היו לנו עודפים ואי אפשר היה לוותר על המשכורת שלי. כיום אני מסתכלת על הנושא הזה כעל פרויקט שכדאי לחסוך בשבילו כדי שיהיה אפשר להישאר עם התינוק יותר. אם יהיה לי עוד תינוק לא אחזור לעבודה לפני שתעבור לפחות חצי שנה, ואני מוכנה להשקיע בזה כמה שצריך.
|
תוכן התגובה:
|