כהעברת ביקורת, אלא העלאתי נק' חשובה, ששפיות האדם המטפל חשובה לא פחות מאושרו של הצאצא... השארות בבית וויתור מוחלט על מקום עבודה היא לא מתכון טוב לזוגיות פורחת. יחד עם ההשארות לאורך זמן ממושך מקבלים "תפקידים" פחות אטרקטיביים מ"רק" מטפלת (כובסת, מנקה, מבשלת, מסדרת אחרי כולם...). עוד חסרון - בחלק מהמקצועות כמה שנות ניתוק תעסוקתי כזה גורמות לחוסר רלוונטיות מבחינה מקצועית (והס מלהזכיר את העובדה שיש "לתרץ" את החסר של שנות העבודה שנעלמו לטובת גידול הילדים).
בקיצר - הארכה בכמה חודשים בעיני היא לא ענין גדול, גם לא כלכלית. לרוב משכורות נשים (ואני כותבת זאת בצער) אינן שוות את ההוצאה של מסגרות חינוכיות שתאפשרנה לאם לצאת לעבוד במשרה סבירה, ולכן הויתור פשוט, לגבי שנים, אני ממש לא בטוחה. לא רק בהיבט הרגשי.
|
תוכן התגובה:
|