אם הייתי נשארת שנתיים בבית עם כל אחד מהצאצאים, אני מניחה שהיו צריכים לגרד את שפיותי מהתקרה. אינמצב שהייתי נהנת מזה, ואם אני לא הייתי נהנת - אני מניחה שגם הם לא היו מבסוטים.
אני בעד להעביר למסגרת כשהילד כבר יכול להביע את כוונותיו ורצונותיו (גם אם לא מילולית). קרוב לגיל שנה נראה לי סביר לפני כן מטפלת 1:1 שרואה אותו כל הזמן ומשגיחה עליו בלעדית (או אנחנו במסגרת 'תורנות'). זו פשרה שמאפשרת לי אוויר מהבית, וגם לתת לילד מה שהוא צריך. שנתיים נראה לי מופרז לכיוון השני מבחינתי.
|
תוכן התגובה:
|