חייבת להסכים עם קודמותי , נראה לי שכל סדר היום החדש בבית (אח חדש הופך הרי את כל מה שהיה מוכר וידוע וגם דורש ממך תשומת לב) ילד רגיש כמו שאת מתארת לא יכול להשאר אדיש לדבר כזה בייחוד ילד שהוא חששן מטבעו, החשש לאבד מקום מסויים בבית או בליבך עשוי בהחלט לעודד התנהגויות מסוג זה. אני נגד תיוג ילדים וחיפוש אחרי בעיות למינהן, אני דווקא בעד לשוחח ותמיד חכם לערב גוף שלישי חיצוני, אפילו אם זו פגישה חד פעמית עם פסיכולוג או איש מקצוע, בשיחות כאלה צפים ועולים דברים שילדים מתקשים להגיד לנו כהורים, גם אם אנחנו מאוד קרובים אליהם או קשובים להם.
מבינה לליבך ומרגישה שבאמת קשה לך לראות אותו כך, ואולי בזה הוא השיג את מבוקשו, אני תמיד מרגישה שגיל שלוש וסביבתו דומים מאוד לגיל ההתבגרות, המעבר מתינוק לילד קשה לפעמים וגורר התנהגויות לא פשוטות.
|
תוכן התגובה:
|