|
20/6/2010 18:16
|
רוית ב'
|
מאת:
|
|
אני קצרה עכשיו
|
כותרת:
|
לא הייתי ממהרת להגדיר בעייה מהסוג שאת כותבת עליה, (למרות שבאמת אין לי מושג על ויסות רגשי.) מה כן- את מתארת בדיוק נמרץ את האמצעית שלי- בדיוק בתקופה שנדונה. אצלנו 3 בנות. אצלך 3 בנים- לאמצעי\ת קושי למצוא את מקומו בבית, בתוך המשפחה- נאבק (ממש לא על תשומת לב- זה לא זה) אלא על הזהות הנפרדת שלו- זה כואב מאוד מאוד. אגב, לא יודעת מה טיב היחסים בין ירדן ועמית אבל אצלנו האמצעית חוותה סוג של נטישה מצד הגדולה- שהתמסרה מאוד לתינוקת. זה לא רק ההורים שצריך לחלוק בהם- גם עם האח הגדול שפתאום מטפל בתינוק החדש ושכח את עומר (את מתארת קצת מריבות ביניהם- זה היה כך תמיד?)
יש ללא ספק דרכים להקל עליו- לא נכנסת לזה עכשיו- אבל לגבי הבנת הסיטואציה והגדרתה- יש הסברים הרבה יותר מתקבלים על הדעת שמתיישבים עם הנסיבות לפני שממההרים לאבחונים פסיכולוגיים. -אגב- זה עניין של פאזה (ארוכה- נמשך בערך שנה וחצי- עד שהמשפחה מתחילה להגיע לסוג של איזון). דורש המון המון סבלנות ואורך רוח.אבל עובר.
חוצמזה לגמרי במקרה יש היום בהארץ כתבה על קשיי ויסות של ילדים, מנסה לצרף לינק (שוב- לא חושבת שרלוונטי לכם בכלל!) http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1175104.html
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|