 |
 |
|
| פורום | השבוע | אינדקס | אופנה | יוגה | גברים וצירים | היום שאחרי | הצילו צירים | תזונה | מאמרים | חדשות | ראשי |
| 21/6/2010 18:16 | רוית ב | מאת: |
| רונה | כותרת: | |
|
מנסה לתת את הכיוון הכללי שלדעתי יכול מאוד להקל. הוא זקוק להכרה ברגשות שלו ובקשיים שלו- בלי שמץ שיפוטיות או ביקורת על הרגשות שהוא חווה. (בשעת רגיעה אפשר לדבר קצת על הביטוי ההתנהגותי שזה מקבל,אם הוא לא מקובל עלייך, למרות שקחי בחשבון שהוא לא ממש שולט בהתנהגות הזו- יש שם מצוקה שמוצאת לה ביטוי חיצוני. גם אם הוא ישנה את ההתנהגות המצוקה עדיין שם והיא זו שדורשת התייחסות). ראשית, ברגע שתקבלי שההתפרעות-התפרקות הזו היא זמנית (ולו גם לאורך חודשים ארוכים- זה עדיין מוגדר זמני) את תשלימי איתה ביתר קלות ולא תחששי לתת לה מקום בבית, בלי לדאוג שהוא גדל להיות ילד בעייתי עם קשיי התנהגות הסתגלות וכו. אם תגדירי בעצמך שזו פאזה- חלק גדול מהלחץ לשנות את ההתנהגות שלו יירד. עכשיו הוא מתנהגל כך, וגם אם לא ננסה לשנות אתההתנהגות- היא תשתנה עם הזמן, כשהמצוקה תירגע, וככל שהוא יגדל ויתפתח. זה הדבר הראשון. הדבר השני- לדבר איתו על מה שהוא מרגיש- בלי לברבר יותר מדי- אבל לתת לו להבין ולהרגיש שאת מבינה אותו. שאת מקבלת את הקושי שלו. שאת בצד שלו- שהוא לא לבד בעולם עם הכאב. תמצאי בעצמך הגדרות לשאלה :מה כואב לו, מה מתסכל אותו, וברגע שתגדירי לעצמך- תשתפי אותו בזה: זה קשה לך ש.... זה מאוד כואב לך כש.... אתה מאוד עצוב מפני ש.... (קראת את הספר :איך לדבר כך שילדים יקשיבו? הגישה שלהם שווה זהב במקרים האלה. מצילה שפיות). ההכרה שלך בקושי שלו ומתן לגיטימציה לרגשות שלו יקלו עליו מאוד- ויורידו את מפלס הסערה בבית. להכיל אותו זה חשוב אבל הוא צריך גם להרגיש ולהיות מודע לכך שאת מכילה ומקבלת. (שוב- את הרגש, לאו דווקא את הביטוי ההתנהגותי שלה. זה עניין אחר, שכשהוא נמצא בסערת רגשות אין לו יכולת לשנות אותו). נשימה ארוכה יקרה, ותאמיני לי שבהרבה סבלנות ואהבה זה יירגע. בעוד שנה, שנה וחצי מהיום נתכתב כאן שוב ואני משוכנעת שתרגישי אחרת לגמרי. אנסה לחשוב עוד בשבילך. |
תוכן התגובה: | |
תגובות נוספות
| 20/6/2010 12:13 | נראה לי מקרה קלאסי של צורך בתשומת לב ממך - מירב! |  |
| 20/6/2010 12:22 | אני חושבת שלא ואני אסביר - רונה | |
| 20/6/2010 12:46 | מהכוון שלך - סאלי תדמור | |
| 20/6/2010 12:59 | הי רונה - גם אנחנו שם | |
| 20/6/2010 13:19 | לא יודעת מה זה ויסות רגשי, אבל - גבי | |
| 20/6/2010 13:36 | הי רונה - מיקי | |
| 20/6/2010 14:46 | אין לי הרבה תובנות אבל גם אצלנו ככה עם ה"אמצעית" בת ה3 וארבעה חודשים... - לי | |
| 20/6/2010 15:32 | עוד דבר,יש את המילכוד של הילד הטוב בגן - מירב! | |
| 20/6/2010 17:56 | את מתכוונת לויסות חושי אולי? - חדשה | |
| 20/6/2010 18:16 | אני קצרה עכשיו - רוית ב' | |
| 20/6/2010 18:56 | אין לו בעיה ויסות חושי כלשהו - רונה | |
| 21/6/2010 11:43 | רונה, כל כך מבינה את הכאב שלך - גבי | |
| 21/6/2010 12:18 | גבי תודה על ההזדהות. רויץ - איזה דרכים להקל? תהי יותר ספציפית אם את יכולה. ולאנונימית" גם אנחנו שם" ... אולי במייל? (ל"ת) - רונה | |
| 21/6/2010 12:19 | רויץ=רוית ב'. (ל"ת) - רונה | |
| 21/6/2010 12:28 | אותו המצב אצלינו - יפיופית | |
| 21/6/2010 13:04 | יואו, רונה. כתבתי תשובה כל כך מושקעת וארוכה וזה לא תפס. שיט., אני אנסה אח"כ שוב, אין לי זמן כרגע. (ל"ת) - מאמוש | |
| 21/6/2010 14:19 | הי רונה - אפי | |
| 21/6/2010 18:05 | כתבה מאתמול על קשיי ויסות התנהגותיים - חני המדווחת | |
| 21/6/2010 21:40 | כתבה מעולה, אך אין בה פתרון. נדמה לי שהבכור שלי גם מתאים לתיאור שם (ל"ת) - מאמוש | |