|
10/7/2010 00:20
|
maia
|
מאת:
|
|
טוב, אסביר
|
כותרת:
|
מעטפה משרדית חומה, אליה הידקנו רשימה שמית של הכיתה
מי ששם כסף עשה איקס קטן ליד השם שלו (שוב, הצענו כמה לתת, קבענו מחיר
מסויים כי ידענו שלא כולם יתנו... אבל כל אחד נתן כמה שיכל. 80 אחוז נתנו מה שביקשנו, 5 אחוז מה שיכלו, ו15 אחוז שילכו להתבייש אחר כך)!
בתוך המעטפה היו כרטיסי ברכה למורים/גננות, ומי ששם כסךף רשם ברכה קטנה, לא משנה כמה שמו הם חתמו על הכרטיס
וככה כל מי שנתן וחתם על הרשימה השמית ועל הכרטיס ראה יפה מאוד מי לא נתן (כולל הצוות שקיבל את הכרטיסים)
ושוב בכל שנותיי בועדות (החל מענייני המטפלת (לבנות אף פפעם לא היתה מטפלת אישית רק קבוצות), מי שלא יכול היה לתת מסיבה כלכלית, נתן או לא מה שיכלו, ושוב תמיד תמיד תמיד הם נתנו הלא נותנים הם אלה שיש להם ולא נותנים, והם מעצבנים ומבחינתי שידעו עליהם
זה לא בראש חוצות הפטנט של השנה האחרונה, אבל מעל לפני השטח ואגב 2 צדיקים שפתאום זה הזיז להם שראו ברשימה השמית שלא נתנו ושאגו עלי למה לא הזכרת לנו שוב (לוח מודעות, שני אי מיילים ורשימה מול הפרצוף של יום לא עשו את המלאכה) עניתי בשלוות נפש שהם קיבלו את אותן הודעות כמו כולם.
בלב אמרתי שלא אאסוף שוב שנה הבאה, ובלב אני יודעת שנראה מה יהיה
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|