אצלנו בבית מכירים את ספורי התנ"כ (מתחילים בגרסתו של שלו בדיסק הנפלא של ארצי/שלו של סיפורי התנ"כ לילדים וממשיכים באפרים סידון המושחז), ואפילו מגלים בהם בקיאות מסויימת. אנימוצאת את הסיפורים הללו מעוררי מחשבה, גם בילדים. אדגים ברשותכן - כשהילד למד על שרי, שנתנה את הגר שפחתה לאברם, הוא שאל, איך יכול להיות מצב בו יש נשים-שפחות שמותר לתת (כאילו הן מתנה, או חפץ וללא התחשבות ברצונותיהן) ושאל אם יש כיום אנשים שהם עבדים או שפחות. שוחחנו על עובדים זרים, על אנשים שנשללת מהם הזכות להיות חופשיים באמצעות נטילת הדרכונים שלהם, ועל כך שגם בעולם שלנו ה"נאור" יש פינות חשוכות מאוד בתחום של תנאי העסקה של עובדים וזכויות מינימאליות שאינן ניתנות להם.
אני חושבת שבסיפורי התנ"כ יש דילמות שונות שניתן למצוא להן מקבילות מחיינו. יש גילאים שקצת קשה להסביר את הדילמה או הבחירה (למשל? בסדום ועמורה כאשר לוט מוכן לתת את בתו לשכניו הרשעים, רק שלא יאונה רע לאורחיו, וגם זו שאלה שנשאלנו, שהיא בהחלט שייכת לתחום המוסר). אני חושבת שיש יתרון ב"ריחוק" של סיפורי התנ"כ מהקיום היום-יומי שלנו, אבל התעסקות ודיון (ללא קשר לאמונה כן או לא) הם חיוניים בעיני, ומהווים במידה רבה מעבדה קטנה לחינוך לערכים (אם בויכוח עם הטקסט או אם בהסכמה לדברים כפי שמתוארים בסיפור). יש מס' סיפורים שלי קשה להתמודד עימם, אבל עדיין, אני מאמינה שזה חשוב ולא רק בגלל בחינת הבגרות או הציון בתנ"כ(בדיוק כפי שיש כמה סיפורי מיתולוגיה יוונית שהם מזעזעים כמו למשל הסיפור על פלופוס שבישל את בנו, או עונשו של סיזיפוס).
|
תוכן התגובה:
|