22/12/2002 00:47
|
ענבל ל
|
מאת:
|
סאלושונת, שוב בכיתי איתך, מאושר וגם מעצב...
|
כותרת:
|
יקרה! איזה תיאור מרגש ומותח! כמו שפולינה אמרה, האומץ, הנחישות, הכוח (בעל-כורחך), ממש מעורר הערצה. הכאבים והסבל שעברת ממש סוחטים את הלב בהזדהות.
התאפקתי לא לצלצל, בטח היו לכם אורחים. אני שמחה שהגעת כבר לשלב המנדנד של ההנקה - השלב שבו הם כל הזמן אוכלים. אל דאגה, גם בכאבים נטפל והכל יבוא על מקומו בשלום. מחר כבר לא אתאפק ואצלצל.
הרי לא יכולת שלא להתאהב בתינוקת הזו, נכון? ולפעמים נדמה שככל שהסבל שאנו עוברות יותר גדול, כך הסליחה וההתאהבות יותר גדולות. מקווה שההתאוששות, הפיזית ובעיקר הנפשית, מהלידה ומהכאבים תהיה מהירה ופשוטה. אעזור לך כמיטב יכולתי. וכל מי שנמצאת כאן בשבט תתנדב לעשות זאת למענך.
לאורי, לאחותך, לאימך, ובעיקר לך ולסתיו - כל הכבוד על ההישג!
חיבוקים נשיקות אהבה -
מענבל
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|