22/12/2002 11:38
|
רעית
|
מאת:
|
מזל טוב לסאלוש, ומחשבות לג"ת
|
כותרת:
|
שלום לכולכן, בנות. אני "חדשה", שבדר"כ רק קוראת והפעם גם מגיבה... אני אמא כבר 4 שנים וכעת בחודש התשיעי. בלידה הראשונה בחרתי אפידורל, וסיימתי את הלידה בחתך, ואקום ותפרים. בגלל מסיכת חמצן שנתנו לי נאלצתי להוריד את המשקפיים כך שגם לא זכיתי לראות את התינוק שלי זמן רב... אני קוראת בהערצה את סיפור הלידה של סאלוש, ולמרות שהיא כרגע רק שם זר עבורי אני מרגישה מעין אינטימיות איתה, אחרי השיתוף בחוויות. אני לא חושבת שיש לידות קלות. ולא משנה אם זה בבית חולים או בבית או בכל מרכז לידה באשר הוא. סאלוש לא בחרה להיות גיבורה והיא לא תקבל מדליה, אבל בהמשך הזמן היא תתחזק מההחלטה שעשתה ומהביצוע של לידת הבית. אפידורל הוא לא פתרון לכאבים, הוא בעצמו יכול להוביל לכאבים (כאבי גב, חום, לידה מכשירנית). מותר לצעוק בלידה כל מיני דברים לא יפים, אין להם משמעות. הרי בסרטים רואים נשים מקללות את הבעלים שלהן... אז מה, הבעלים נעלבים? התינוקת לא מבינה מה נאמר "עליה" באותו מעמד. ואחרי שכתבתי את הנ"ל אגלה לכן שאני מאד מתלבטת לקראת הלידה השניה שלי, אם ללדת בחדר "טבע" בביה"ח או להתמסר לאפידורל. אני לא מרגישה אמיצה מספיק לעמוד בפני הכאבים. קראתי בספר "טבעי ללדת" שהכאב מורכב משלושה יסודות: הראשון הוא הכעב עצמו (פיזי), השני הוא הפחד מפני כאב והשלישי הוא הפחד שהכאב לא יעבור לעולם. זה נשמע לי כל-כך נכון, ואני לא מצליחה להתנתק מהשניים האחרונים...
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|