באמת סיטואציה לא קלה, שאין לה פתרון פשוט. אני רוצה להצטרף למה שנאמר כאן לפני, ואולי לחדד כמה דברים -
א. חברה שלי התקשתה להיכנס להיריון. היא עברה טיפולי פוריות והיום היא כבר בהיריון השני. כשהיא התחילה את התהליך, הרופא המטפל אמר לה משהו בנוסח "אל תדאגי - זו המאה ה-21, ובסופו של דבר אנחנו מצליחים לפתור [כמעט] את כל בעיות הפוריות". ואכן, אני מכירה לא מעט זוגות עם בעיית פריון שניסו גם ארבע וחמש שנים, אבל בסוף כולם הצליחו. אני לא יודעת מה הבעיה של אחותך, אבל נראה לי שאם תראי בה בעיה זמנית שמצריכה בעיקר אורך רוח ויכולת לשאת את אי-הוודאות, בעיה שקרוב לוודאי שתהיה מאחוריה במוקדם או במאוחר - אז מצבה של אחותך ייתפס כפחות טרגי, תרגישי פחות אשמה ובסופו של דבר התקשורת ביניכן תהיה פשוטה יותר.
ב. בעניין השיחות ביניכן - נדמה לי שאילו הייתי במצבך הייתי מזכירה לעצמי, ומנסה לשדר לאחותי, שלכל אחת יש את ההישגים שלה, השמחות שלה והקשיים שלה בחיים (שלא לדבר על כך שהחיים משתנים כל הזמן, הכל כל כך דינמי, ולכולנו עוד נכונו הרבה שמחות וגם הרבה שעות של עצב וקושי). הייתי מנסה, בזהירות, לשתף אותה גם בשמחות אבל גם בקשיים של ההורות (ויש כאלה בשפע, לא?), באופן אמיתי ולא מלאכותי. הייתי מנסה להתעניין בכל מה שממלא את העולם שלה עכשיו (גם בטיפולים אבל גם בדברים האחרים שיש לה בחיים) - שוב, באופן אמיתי ולא מאולץ, תוך קשב מתמיד לתגובות שלה, כדי לא לכפות עליה שיחה בנושא שלא מתאים לה. אני חושבת שאם תרגישי פחות אשמה כלפיה ואם תשדרי לה שכל רגש וכל נושא שיחה הם לגיטימיים - תוכלי להיות שם בשבילה כמקור לתמיכה, גם אם את במקום אחר בחיים.
מאחלת לכן שהשלב הזה יסתיים במהרה,
נורית
|
תוכן התגובה:
|
