לי. אני ממש לא בטוחה שהפתרון שאת מציעה ישיג את המטרה. ואני מתחברת שוב לתשובתה של roniti ושל עינת מ. נניח, שבאמצעי לחץ וכח שתפגין מיכל, היא תצליח לייצר "פינה" שתדחוק בגלעד להתחיל לעבוד... להפוך לבעל "רגיל". התוצאה האומללה שתתקבל היא אותו גבר, מתוסכל, ממורמר. כבוי. לא בטוח שהיית רוצה שותף כזה לחיים, גם אם המשמעות היתה "בן זוג סטנדרטי" מתפקד. אני לא חושבת שמדובר בפינוק. נראה שיש בעייה אמיתית, שגלעד צריך לפתור בעצמו. כנראה עם הרבה סיוע והכוונה של מיכל ושל אחרים. ההצעה שהעלת היא כזאת שמנסה לעקוף את הסיטואציה ממקום לא רלוונטי. זכור לי מקרה מצמרר של חבר טוב של הורי שלקה בדיכאון קליני. אחד מחבריו, שקפץ לבקר אותו בבית החולים הפסיכאטרי שבו שהה עם פרוץ הדיכאון, הסתכל לו בעיניים, קרץ בשובבות ואמר לו: הי, מנחם, צא מזה. כולה דיכאון. תתגבר ויללה קדימה. במשך שנים לא הפסקתי לחשוב על הקלות הבלתי נסבלת של האמירה הזאת, לאדם שהיה שרוי בעומק ממלכת האופל של חייו. את מבינה. זו לא התפנקות. זו מצוקה אמיתית של אדם שעוד לא מימש את מהות הקיום שלו. וכנראה, גם לא יכול אחרת.
|
תוכן התגובה:
|