אני מרגישה שבהמון דברים אנחנו הורים יותר רגישים, יותר חושבים, יותר מודעים ממה שהיו ההורים שלנו. ואני חייבת להעלות תהייה האם זה באמת רק טוב. אולי לילדים יש מנגנון פסיכולוגי ששומר עליהם כך שהחיים פשוטים וחד משמעיים, וכל המורכבות הזאת שאנחנו משתפים אותם בה פשוט מוקדמת ולא נכונה...??? אני לא מביעה דעה, פשוט מציגה צד אחד של הנושא. כי מרוב הבחינות אני לגמרי בצד השני.
סתם לשם הדוגמא, גם אני הכרתי את סיפורי התנ"ך והבנתי אותם כפשוטם, לא הזיז לי ולא החריד אותי כל הדברים הנוראיים שנכתבו שם, ובכ"ז גדלתי להיות אדם רגיש ומוסרי, וכמבוגר הדברים בהחלט מזעזעים אותי. כך שנראה שלימוד התנ"ך עבורי לא קיבע איזו תפיסה חסרת רגישות. מצד שני, אני מאוד משתפת את הילדים שלי, בתפיסה שלי לגבי האמונה ואלוהים, בדרך בה אני רואה פרסומות והטעייה שיווקית, בביקורת שלי על ספרים וסרטים, ואני לגמרי תוהה אם כל המודעות הזאת לא פשוט גדולה עליהם בשלב זה.
|
תוכן התגובה:
|