בכלל בלי לחשוב פעמיים. את ההודעה המקורית, שמבטאת את דעתה של הכותבת, למרות שהצליחה לעורר סערה, לא ראיתי סיבה למחוק. אני חושבת שהרגע שבו צונחת התובנה שמה שנתפס כנורמלי בעיני האחת הוא קטסטרופה בעיני האחרת, הוא רגע שבו הצורך לחלוק בוער בעצמות. ממש לא נראה לי שעמית התכוונה לשפוט את אותה יולדת, אלא יותר מכל היתה רוצה לתפוס אותה חזק בכתפיים, בחיבוק של אחווה, דקה לפני שקיבלה את החלטותיה, להביט בעיניה ולהסביר לה הכל, ובקיצור ולנסות ו'להציל' אותה, מתוך אכפתיות ותחושת אחריות עמוקה, מ'ליפול' אל תוך התסריט שבסופו של דבר היה מנת חלקה, ושהיא, עמית, תופסת כקסטרופלי. נורא יותר, אני מניחה, עבור עמית, הוא הרגע שבו קראה חלק מההודעות, והזדזעה עד עמקי נשמתה מאיך שנתפסה כשופטת. אני רואה חשיבות גדולה לא פחות בהגנה על אותה יולדת, אך הדדברים אינם עומדים בסתירה. הקריאה לחנך היא טובה ויפה וחשובה, אך יש לזכור שהיא מבוססת תמיד על לקחי מלחמה. הידע היום מוצע ונגיש לאדם הכמעט סביר, ואשה שיכולה לשאת על כתפיה חלק כזה או אחר של עמימות, תבורך. לא עבור כולן לידה היא זירה מרכזית בחיים, שבה נועדה למצות את יכולותיה. ומי שרוצה לקבל, תקבל.
|
תוכן התגובה:
|