|
21/6/2003 08:40
|
כרמית_מ
|
מאת:
|
|
רותי
|
כותרת:
|
אני לא יודעת אם ההודעה שלי עומדת בקריטריונים הנוקשים שהגדרת. אין לי מושג אם זה יסייע לך, אבל אולי כן, ולכן אני כן רוצה לספר לך את הסיפור שלי, שיש בו דמיון ושוני. אם תרצי לקרוא ולקחת ממנו - אשרי.
לי נולדו שני ילדים ביחד. נעזוב לרגע את הסיבות ונתמקד בתוצאה: אחת - מלאך על פני אדמות. ילדה שהיא חלומה של כל אמא, פולניה או לא. ישנה, אוכלת, מחייכת, פרצוף נבון (שהוכיח את עצמו). תאומה - תינוק רגיש במיוחד. כל הזמן צורח, לא ישן, כל הזמן סובל, ולהשלמת התמונה - נראה כאילו יצא מאיזור מוכה רעב ולא יונק (והאמת - גם קצת דחה אותי לשים אותו על השד, איך שהוא נראה, אבל זאת לא היתה הסיבה לאי היניקה). בזמנים רבים רציתי שהוא יעלם. לא הייתי פוגעת בו, אבל רציתי נס שיעלים אותו, כאילו לא היה כאן מעולם. היה לי קשה להקשר אליו (כן, גם הצורה החיצונית משפיעה).
הלב - נמשך לילדה. להתענג על התינוקות. בשכל - ידעתי שהוא זקוק לי. שאסור לי לוותר. החלטתי, באופן מודע ושכלי לגמרי, לקחת אותו כ"פרויקט". מהות הפרויקט התאימה לינקות, ובוודאי אינה מתאימה לילד גדול, אבל הרעיון הוא שאהבה צומחת מתוך הקשר, מתוך הטיפול. זה אומר לפעמים גם על חשבון האחות, אבל היא תסתדר, האהבה שלה בטוחה. זאת החלטה קשה להעדיף אחד על פני השני, אבל כאן זו מעין העדפה מתקנת, לתקופה, עד שירפא הלב (ועמו, עוד דברים, כי הלב מרפא הרבה). אני לא מתכוונת לזייף, אלא להקדיש זמן וקשב באופן יזום, מלאכותי - שממנו, בתקווה יצמח הטבעי והזורם. אצלנו - זה עבד. נוצרה אהבה - ונוצר ריפוי, ועם הזמן גם חזר האיזון ובוטלה ההעדפה.
אל תוותרי עליו. גם ילד בן 10 (ויותר) זקוק לאהבת אם. והקטנטונת, כמדומני כבר לא ממש פיצית, והיא תסתדר. אה, ואני לא יודעת אם זה אפשרי עם ילד בגיל הזה, אבל נסי הרבה מגע. בשמת כתבה פעם (בפורום אחר) שהמגע הזה נחוץ גם לילדה, אך לא פחות מכך לה, כאמא. זה מגדל אהבה, ומרגיע כעסים.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|