|
22/6/2003 21:53
|
נועה ברקת
|
מאת:
|
|
מחשבות נוספות על סיפורך
|
כותרת:
|
הכל נאמר לך ובוודאי כבר אמרת לעצמך הכל כבר קודם - כולנו רק קולות שכבר שמעת בעבר בתוך ראשך. זה רק מקשה לפעמים על פענוח הדרמה ועל קבלת עזרה אמיתית ומשמעותית. מה אפשר לחדש לאדם כמוך שחי על קצה צוק המודעות ומרשה לעצמו גם לקפוץ? אני יכולה רק לחלק איתך משהו מתובנות היועצת הביוגרפית המתפתחת שאני, אולי יעזור ואולי לא. ילד ראשון מביא איתו תמיד משהו מהעבר. הוא ה"יורש", הבכור שלו אמורה להנתן הבכורה שלנו. הוא קיןהתנכי עובד האדמה, שמנחתו איננה נענית ושבזעמו ובתסכולו רוצח את אחיו השני - הבל, שומר הגן ורועה הצאן. הילד השני שלנו תמיד שונה לגמרי. מביא איתו איכויות אחרות, איכויות של "הבל" - תמימות ויצירתיות ושלמות שמנחתו תמיד נענית והיא אהובה על אלוהים. הוא ההווה המתהווה, מי שאנחנו נהיים בזה הרגע. השלישי זה סיפור אחר. שני הראשונים קשורים זה לזו בקשרי גורל עמוקים, בשאלה חוזרת ונשנית - כיצד יחיו יחד קין והבל. כיצד יחיו כוחות התום והשלמות הכוחות השומרים על העבר של הבל עם הכוחות היוצרים הבוראים המשנים וההורסים של קין. וזוהי גם שאלה פנימית שעולה בנו וגם בך. השנאה לקין מול אהבת הבל. שכן בסיפור הזה את היא האלוהים, ולא רק את, זהו סיפור אישי-ארכיטיפי ששב וחוזר בצורות שונות בחיינו האימהות. לקרוא בשם לבתך - אולי נתפס אצל בצורה עמוקה כרצח של השלמות, של המהות האחדותית שהיא מביאה איתה. שכן שם מפריד, מבדיל ו"רוצח" את האחדות כדי להעניק זהות אישית על פני האדמה. וכאחת ששימרה והגנה מכל משמר על איכויות ההבל שלה מפני "קיינים" למינהם, את מגנה גם עליה ויוצאת כנגדו... הה, רותי, קשה להיות בוראת עולם.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|