אלה יקרה, גם אני מתמודדת בתקופה זו עם מצבים מאוד מאוד קשים. ההודעה שלך, למרות שנשמעה רצינית וכואבת הצחיקה אותי מפני שאת פשוט שמת מראה אל מול עיניי....
אמא שלי מאושפזת בבית חולים כבר תקופה ארוכה, לא מזמן סיימנו (בשעה טובה!) שיפוצים בהמשכים, והקטנה שלי עוברת משבר. כמובן שחמותי חסרת הטקט וההגיון באה לי חדשות לבקרים ביציאות מעצבנות, ומרוב שרוצה לעזור- לא מניחה לי לנפשי! אז באופן טבעי כל העצבים מתנקזים לנקודה הזו. ברור לי שיש לה כוונות טובות והיא רוצה לעזור אבל יש לי אלפי (!) דוגמאות לחוסר יעילותה, הפרות בוטות של בקשות שלי כיצד לנהוג עם הבנות, הבטחות לא מקויימות וכו'. בשורה התחתונה, אני סולחת לה כי היא באמת מנסה לעזור (היי! לא אמרתי שאסור להתעצבן!) וחוץ מזה, יום אחד התנצלתי למפרע ובדיעבד על כך שאני לא נחמדה בתואנה שאני עוברת תקופה לא קלה. אז עכשיו אני משוחררת מנחמדות-על-בסיס-קבוע...
אני רק מציעה לך, למצוא דרך לווסת את כל התסכול והכעס. תמצאי דרכים מהנות לשחרר קיטור- לצאת עם חברות, לפנות קצת זמן פרטי לעצמך, ולזכור שיש גםבןזוג...
התחושה הזאת, שאת במרוץ מטורף אחרי הזמן וסדר היום תובעני במיוחד סוחטת וגובה מחיר. אני הולכת לישון כל ערב בהרגשה שלא הספקתי לסיים דברים. תתיחסי אל זה בפרופורציות נכונות- כאל תקופה שתחלוף ואז גם יהיה לך אויר לנשימה. מאחלת לך ולעצמי ימים טובים יותר...
נגה
נ.ב.- לגבי ארוחת שבת- את מוזמנת להפגש איתי וכך גם אני אוכל להנצל מהעונש...
|
תוכן התגובה:
|