לפני כמה שבועות כתבתי כאן שיר בפורום על האמהות הלא מושלמת שלנו, לדעתי זה איפהשהוא בעמוד 1700 (אני יכולה אחר כך לחפש את הלינק המדוייק). זה שיר לירי ויפה אבל מאחוריו תקופה ארוכה של דיכאון, אחרי לידה, לפני לידה, משהו כזה לא פשוט סביב הלידה של ביתי השניה אלה, היום בת חצי שנה. לידה היא ארוע מאד דרמטי שמעורר אצלינו האימהות תהליכים נפשיים ופיסיים לא פשוטים. אני חושבת שחשוב להעלות את הנושאים הללו כאן בפורום של הריון ולידה כי כולנו באותה סירה, תאמיני לי. אני מודה לך על דבריך גלויי הלב. אם תרצי להתכתב איתי ברמה יותר אישית, צירפתי כאן את האימייל שלי, יש לי עוד כמה שירים ותובנות הקשורים לדיכאון כתופעה, ולאימהות שלי. אני שולחת לך חיבוק ארוך, מקופלת יקרה. אל תתקפלי, הבן שלך שורד את מצבי רוחך. והוא זקוק למרד ולבכי כתהליך פסיכולוגי בריא של פרידה ועצמאות. את חייבת להבין שכשהוא מורד בך זה לא קשור להיותך אמא לא מושלמת אלא לצרכים שלו. בגיל שנתיים, שלוש או חמש עשרה- כדי להגדיר את עצמינו אנחנו חייבים למרוד בהורינו, וזקוקים להם שיציבו לנו גבולות. אני מקווה שדברי נותנים לך איזה סוג של הקלה. וגם אם לא- זכרי שהכאב הוא מורה או שכר לימוד הכרחי להתפתחות שלך כאמא וכאישה.
|
תוכן התגובה:
|