פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

7/1/2004 19:43 מקוּפלת מאת: ל: גם ללא שם עתליה אורנה תמי וכל מי שרוצה לקרוא בעצם -קצת ארוך כותרת: לגם ועתליה תודה על הדאגה והרצון להאיר את עניין הכדורים אורנה תודה רבה על החיבוק החם, כל כך נכון שצריך להרפות ממה שאנחנו חושבים שמצפים מאתנו וממה שאנחנו מצפים מעצמנו. הלוואי והמודעות שלי לזה הייתה גדולה כמו הרצון ללדת באופן טבעי וללא חתך. להבא אני כבר אדע J תמי אני אשלך לך מייל בקרוב רק רציתי שתקראי גם את זה ו.....עתליה יקרה.... אני גאה בך שבחרת בדרכך. אני מאמינה שכשאימא מקבלת החלטות שטובות לה הן משפיעות לטובה גם על הילד.וזה תקף בעיניי לגבי הרבה תחומים בהורות. אנחנו שחוות את ה-נקרא לזה "תופעה"- נשים מאד חזקות לדעתי כיוון שאנחנו נוגעות בשפל וגם צפות ומתפקדות כרגיל לפרקים.אנחנו לא מתפרקות לגמרי אלא אוחזות בשארית הכוח ונלחמות בתופעה על מנת ליצור איכות חיים טובה יותר עבורנו ועבור המשפחה שלנו אין זו בושה לקבל טיפול תרופתי וחבל שאנשים לא מבינים את זה. כמו שכתבה תמי-איך אפשר להסביר דיכאון למי שלא היה שם? אם זו הדרך לחזור לעצמך אז זו הדרך הנכונה ביותר עבורך. כפי שכתבתי הייתי אצל פסיכיאטר לאחרונה – בעקבות הדיון של עתליה שגרם לי לחשוב שאולי כן יש מקום לכדורים.. הפסיכולוגית שלי לא חשבה שיש צורך אך הפנתה אותי בכל זאת... הפסיכיאטר לא המליץ בכלל על כדורים במצבי ועוד הוסיף ואמר שזה לא אופייני לו כי יש לו "שם" של מחלק כדורים. המטפלת שלי לא קוראת לזה דיכאון אחרי לידה (מטעמים שלה), ואני קוראת לזה שיגעון אחרי לידה. אין לי ספק שזה סוג של דיכאון כיוון שזה התחיל מעט אחרי לידתו של בני. איזה פצע ישן נפתח וזרק אותי לבור שחור ועמוק. הקושי היה בזה שידעתי שמשהו לא בסדר איתי וכשפניתי לאחות טיפת חלב המופלאה שלי (באמת באמת מופלאה) היא לא ייחסה לכך חשיבות רבה ובכל פעם פטרה אותי בטיעונים שונים אף אחד מבני המשפחה או החברים לא מצא בהתנהגותי משהו מוזר. כשבני היה בן שנה פניתי לאחות טפ"ח שוב, ואמרתי לה שלא יכול להיות שזה נמשך כל כך הרבה זמן ושהילד מבין ואני פוחדת מהשלכות בעתיד .... ואז היא החליטה להפנות אותי לפסיכיאטר (כמובן עם מרשם רופא). הפגישה עם הפסיכיאטר הראשון גמרה אותי לגמרי יצאתי משם בתחושה נוראית הוא המליץ לי לקחת כדורים להפסיק להיניק להפסיק לישון ביחד עם הילד ולמצוא לילד סידור קבוע למס' שעות ביום. וכדרך אגב שאל אם אני מעונינת בשיחה עם פסיכולוג. אמרתי שיתן הפניה ואחליט מתי שאחליט. הרגשתי שהאמהות עומדת לברוח לי מבין האצבעות.... לא להיניק?? לא לישון יחד?? אין לי אפשרות להמשיך בדרך שבחרתי לגדל את ילדי ומעבר לזה שאין אפשרות להלין אותו בחדר אחר. וכשנרגעתי החלטתי לזרוק את ההמלצות שלו לפח. פניתי למרפאה לבריאות הנפש לשם הוא הפנה אותי ושם בועדה שכזו (שכללה גם פסיכיאטר) גוללתי את סיפורי שם לא הומלץ לי על טיפול תרופתי אלא טיפול פסיכולוגי ומשם התחלתי כבר חצי שנה אולי מעט יותר של טיפול פעם בשבוע טלטלות גדולות.. .ימים לא קלים וימים רגועים יותר. האמביוולנטיות שאני חווה גרמה לי לפזול לכדורים אך מכיוון שבפחות משנה פגשתי 3 פסיכיאטרים שונים, ושניים מהם לא המליצו על טיפול תרופתי אני מחכה עם זה.... אני מאד מקווה שהמצב ישתפר אך אם לא אני אפנה שוב לפסיכיאטר. אין לי מה להפסיד להפך רק איכות חיים טובה יותר לי ולמשפחתי אנחנו עומדים לחגוג יומולדת שנתיים בקרוב ואני מאחלת לעצמי וגם לכן שבשנה הבאה זה כבר יהיה מאחורינו לגמרי תודה על האוזן הקשבת העידוד והחיבוקים זה בהחלט מחזק תוכן התגובה: תגובות נוספות 6/1/2004  15:31 למקופלת היקרה, יצא לי נורא ארוך - הפעם ללא שם 6/1/2004  20:25 מקופלת יקרה מאוד - עתליה 6/1/2004  20:30 מקופלת - א 6/1/2004  20:46 מקופלת יקרה - ליאורקה 6/1/2004  20:53 וממה שאני קראתי דדוקא - לירון 6/1/2004  21:20 ברוכה הבאה למועדון המתייסר של האמהות הלא מושלמות - תמי אמא של ערבה ואלה 6/1/2004  21:24 הלינק לשיר על האימהות הלא מושלמת הוא: (ל"ת) - תמי אמא של ערבה ואלה 6/1/2004  21:27 ברח לי הלינק הוא: - תמי אמא של ערבה ואלה 6/1/2004  21:47 איך אפשר להסביר דיכאון למי שלא היה שם- שיר שלי (ארוך) (ל"ת) - תמי אמא של ערבה ואלה 6/1/2004  21:53 מקופלת יקרה, אל תשכחי - דובת גריזלי 6/1/2004  22:00 אוף שוב ברח לי- והרי השיר- - תמי אמא של ערבה ואלה 6/1/2004  22:45 מקופלת יקרה כל כך - גילי אבישי 6/1/2004  23:02 מקופלת מקסימה .... - דג זהב 6/1/2004  23:07 לכל מי שכתבה..... - מקוּפלת 6/1/2004  23:10 ושכחתי עוד משהו .. - דג זהב 6/1/2004  23:13 היי דג זהב שלי.... (פים פם פה) תודה מאמי - מקוּפלת 6/1/2004  23:29 כפרה... :-) (ל"ת) - דג זהב 7/1/2004  00:03 כמה קשה זה לטפל במישהו יקר, כשאין לך רגליים לעמוד עליהן... - מירב שרמן 7/1/2004  00:13 דכאון לאחר לידה - משבר התפתחותי - דסי אשר 7/1/2004  06:47 מצטרפת לדבריהן של דסי מירב ואחרות - תמי אמא של ערבה ואלה 7/1/2004  07:40 תודה על התגובות הנוספות.... אני בהחלט מסכימה עם שינוי הקונספט - מקוּפלת 7/1/2004  14:52 מקופלת יקרה- אכן אי אפשר להסביר דיכאון למי שלא היה שם. לא חייבים להיות שם - אפשר ומומלץ כדורים, מנסיון - גם אני בלי שם 7/1/2004  15:40 מקופלת - עתליה 7/1/2004  18:24 מקופלת נכוונה - אורנה* 10/1/2004  11:39 מקופלת יקרה, רק עכשיו יוצא לי לחזור, מקווה שאת עוד פה - עתליה 10/1/2004  22:57 הי מקופלת, חושבת עליך מאז... - מירב שרמן 11/1/2004  12:59 מירב יקרה! - גילי אבישי 11/1/2004  13:21 לעתליה מירב ולשאר האחיות - מקוּפלת 11/1/2004  13:48 הי מקופלת יקרה מאוד - אסנת ש. 11/1/2004  21:42 יקירתי - עתליה 11/1/2004  22:54 יקרות שלי.... - מקוּפלת 12/1/2004  09:07 מקופלת יקרה - אסנת ש. 12/1/2004  10:26 מצטרפת לאסנת - עתליה 12/1/2004  23:03 גם אני - גילי אבישי 13/1/2004  07:33 תודה לכן אני בהחלט אקרא לכן כשאצטרך ואמשיך לקרוא אתכן בפורום , אתן נשים מדהימות עם עוצמות גדולות - מקוּפלת 13/1/2004  23:17 גילי יקרה - מירב שרמן

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש