כמה פעמים בחיים שהייתי בטקסטים האלו. זמני קצר ולכן אני לא מאריכה, אבל רק לספר לך, שגם אני עובדת ולומדת מהבית והלופ הזה- שכולם חושבים שאת גאון ומוצלחת ואז את יושבת מול המחשב ואין מצב, פשוט אין מצב, שתצא מזה פרודוקטיביות, והאינטרנט, וההסחות, ופתאום אפילו כלים יותר מצליח מלעבוד ואת מרגישה כזה ח ר א ועוד יותר מצטפנת מול המחשב ולכאורה עובדת ורגשות הנחיתות עולים. אז מה עושים?
קודם כל, אם בעלך מעריך אותך כל כך, יש על מה. את כנראה עושה את מה שאת עושה מצויין ודווקא בגלל זה נוצר מין שיתוק מתמשך כשדברים נתקעים. זו תקופה ואלו קטעים שעוברים ופתאום מגיעים ימים אחרים של אנרגיות עשייה.
חוץ מזה, לדעתי, המתכון הפשוט ביותר הוא הצלחה, אפילו קטנה. זאת אומרת, הצלחה אחת גוררת מוטיבציה להצלחה אחרת. ברגע שתצליחי לצלוח איזה פרק בפרוייקט, ותסתכלי על זה ותדעי שזה טוב, פתאום הפרק הבא יהיה קלי קלות, כי תרגישי שאת עושה משהו אמיתי, נכון, שאת טובה בו. ואז זה ממכר. אז אם תצליחי עכשיו לנתק הכל, להתיישב ולעבוד 3 שעות ביסודיות, תראי כמה אנרגיה פתאום תהיה לך אחר כך. לפחות אצלי זה עובד, מטובל בצורך עמוק בפידבק חיובי ממי שאמור לקרוא את זה/ להגיב וכדומה.האם יש לך מספיק מזה? אם לא, תייצרי את זה.
אנחנו כאלו נהדרות וכמה אנחנו שונאות את עצמנו לפעמים. למה לעזאזל?
בתמיכה ובהצלחה, גליה
|
תוכן התגובה:
|