|
23/2/2004 16:11
|
ד.פ.
|
מאת:
|
|
אני מכירה את זה מצוין.
|
כותרת:
|
גם לי אין משמעת עצמית למרות שבעבודה שלי אין דבר שאני צריכה יותר. הייתי במשברים דומים לשלך הרבה פעמים. בשבילי הדבר הכי גרוע זה שבסופו של דבר צריך לעשות את העבודה בכל זאת. אפשר לדבר על זה ואפשר לבכות ואפשר לעשות מדיטצה טרנסנדנטלית אבל בסופו של דבר רק לעשות את הפרוייקט, להיות כבר בתוך זה ולראות שאני מתפקדת ושאני אסיים את זה - רק זה יכול לשפר את ההרגשה שלי באמת. וכמובן שלעשות את העבודה זה הדבר האחרון שאני רוצה. זה בדרך כלל גם הדבר האחרון שאני עושה במשבר כזה - הרבה אחרי שקראתי את כל ההודעות ב 10 עמודים האחרונים של הפורום. אבל אחרי כמה שנים של נסיון בעבודה שכל כך לא מתאימה לטבע שלי, יש לי פחות ופחות משברים מהסוג הזה. כמה עצות בנליות:
1. תתרכזי רק במשימה אחת. את גם ככה לא יכולה לעשות הכל ביחד. אל תחשבי על כל המשימות בפרוייקט ועל כל עבודות הבית. זה רק יכניס אותך להיסטריה ולא תוכלי לתפקד. פרה פרה.
2. אם כבר מדברים על עבודות בית - את אלה תוציאי מהראש לגמרי. אני מבטיחה לך ששום דבר לא יקרה אם לא תשטפי את הכלים. בכלל- בתור מי שדוחה משימות מכל סוג במשך יותר מ 30 שנה, אני יכולה להודיע לך בסמכות שזה נדיר מאד שלאי עשייה (בחיים האישיים) יש תוצאות בכלל, ובתוצאה קטסטרופית עוד לא נתקלתי.
3. זה לא הזמן להתעסק בבעיות כלליות, באיזה מן בן אדם את, אם את בתחום הנכון, אם את "ילדה קטנה". לדעתי זה בעצם עוד דרך להתחמק מעבודה. זה מבזבז זמן ואנרגיה וזה מכניס אותך עוד יותר למתח. אם את לא עובדת, לפחות תעשי משהו מהנה.
4. מה שמאד יכול לעזור לך לתפקד זה להיות רגועה. איך להגיע לזה? זה לא קל וזה מאד אישי. דברים שעוזרים לי: ללכת ברגל, שופינג, לדבר, לתאר את הגרוע מכל (פיטורין. כבר פינטזתי כמה נאומים מעולים. משום מה זה עושה אותי רגועה ואדישה.)
5. לצערי, אחרי שאת מחליטה לא לשים על עבודות בית, הולכת לטייל, קונה בגדים חדשים וכו' מה שאת חייבת לעשות זה להתחיל לעבוד. זה מפחיד לאללה אבל זה בטח יפתיע אתך לטובה. עוד לא קרה לי שקושי של משימה הצדיק את רמת הפחד שהרגשתי לפני העשייה (ואני עובדת בתחום מאד מאתגר וכל הבולשיט הזה).
בהצלחה!
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
