קודם כל תודה רבה רבה לכולכן!!! נתתם לי כח ושמחה!! (אפרופו שמחה- חודש אדר טוב ושמח לכן!!(-:))
עכשיו, אחרי אחר הצהריים מתיש וחסר סבלנות, שבסופו השכבתי את כולם לישון וישנתי בעצמי שעה וחצי, העניינים נראים אחרת.... כנראה שהייתי עייפה מאד, אך העייפות הציפה אל פני השטח נושאים אמיתיים.
אני באמת פרפקציוניסטית. אני צריכה שהכל יהיה מושלם. והרצון שהכל יתקתק משתק אותי. אני יודעת שלקחתי על עצמי יותר מדי, אבל אין לי ברירה. הזמן מתקדם, ואין מי שישלם לי שכר לימוד לעוד שנה. ומי אמר שבעוד שנה יהיה יותר קל, עם שלושה ילדים במקום שניים? ......(-: בקיצור, זה כמו עצם בגרון.
נראה לי שדשתי יותר מדי בפרויקט, האם הוא טוב, נצרך, מעניין, בחקר שוק והכל, ועכשיו צריך פשוט לעשות. גם אותי באיזשהוא שלב העבודה ממכרת, אבל כבר חודשיים ו-כלום!
אנסה להרוג את הטורקים אחד אחד, ואשתף אתכן בחדשות- ההצלחות והכישלונות. (שבטח יהיו גם). זה חידוש בשבילי לשתף אחרים בכישלונות שלי. אפילו לבעלי קשה לי. הוא- חופשי חופשי צוחק על עצמו, מבקש עצה, מבין שהוא בן אדם, ואני משחקת אותה מושלמת. איזו העמדת פנים מטופשת ומיותרת. אז נתחיל בלשתף אתכן, האוהבות אך וירטואליות, ומקוה שלאט לאט אצליח לשתף גם את הקרובים יותר. תודה לכן.
|
תוכן התגובה:
|