את הפורום הזה הכרתי בדיוק בדרך הזאת, בזמן שעבדתי על התזה שלי בחלקים של הסטטיסטיקה וכל החרא, ולא היה לי טיפת כח להיות שם במקומות המייגעים האלה. היחסים בין כמות העבודה שהשקעתי בתזה, לכמות הזמן שהשקעתי בפורום..היו מביכים. (לטובת הפורום כמובן).
אז, קודם כל: את לא ממש מבזבזת את זמנך לריק, את נמצאת במקום מקסים ותומך ומאפשר, והבאסה הזאת היא גם חלק מהחיים, מה לעשות. תחשבי, עם כל הבאסה..איזה מזל שלפחות יש לך את הפורום, זה עדיף נראה לי להתמכרות לאופרות סבון לא? מה שמבחינתי ממש גם היה אופציה אל מול הדיכאון שחיכה לי בתזה.
אבל, יש גם את הפרוייקט, ומה לעשות שגם זה חלק מהחיים. אני כמו הוטיקה מאמינה דגולה בלהרוג טורכי ולנוח.
ככה אני התקדמתי, צעד אחרי צעד, הצבתי לעצמי יעדים ובעמל רב השגתי אותם (למשל, 3 שאלונים לנתח ואחר כך..היידה לפורום). מה מדהים? בסוף החלק המבאס הזה של התזה נגמר, אבל הפורום נשאר, ואני התאהבתי.
אני חייבת להגיד לך שהיום, שהעבודה שלי (גם מול המחשב וגם מחוצה לו) הרבה יותר מעניינת אותי, אין לי את הפיתוי הזה לרבוץ בפורום שעות, ולהיכנס 6000000000 פעמים בשעה.
אז: אולי גם שווה להשקיע מחשבה בפרוייקט הזה שלך. מה בו כל כך מייבש/מפחיד/משתק אותך. אולי שווה לעשות נעור רציני של המצעים ולהמציא אותו מחדש? לבחון עוד פעם (עם עצמך, עם השותפה, עם בן הזוג) מה בו כל כך תוקע אותך.
האמת יקירה, אני מאמינה בכל ליבי בכך שמה שאת עושה מתוך שימחה ושלמות, בסופו שך דבר גם התוצאה שלו הכי טובה ומדוייקת.
ולכן, במקום לכנות את עצמך בכל מיני שמות מבאסים ומורידים, תתחילי אולי בלהציף את הדברים, אולי בהתחלה פה איתנו, ואחר כך עם האנשים הרלוונטים בחייך, להבין מה גורם לך כל כך לא לזרום עם הפרוייקט הזה וגם לא להסכים להיות שם במקום הביצתי והתוקע הזה.
עוד פעם אני אומרת, וכבר אמרתי זאת בעבר- כמה הרבה אנחנו פתאום מקבלים, שאני מעיזים לבקש..אהבה.
|
תוכן התגובה:
|
