|
24/2/2004 14:19
|
נועה
|
מאת:
|
|
דובה יקרה
|
כותרת:
|
הנה הזדמנות לומר שלום - מזמן לא עשינו את זה, ואנחנו כבר בלונדון! לצערי אני מזדהה איתך... גם אם בדרגה הרבה פחות חמורה. אביתר מצונן כבר כמה ימים, אבא ניסה לחסוך בהסקה והבית היה קצת קריר ממה שהתרגלנו והתוצאה הישירה היתה צינון ושיעול. כמו שתיארת, במשך היום חוץ מאף נוזל הכל כרגיל, אבל בערב מתחיל בלגן. אני יודעת שלקושי שלו להירדם יש סיבה אובייקטיבית, כי הוא רגיל להירדם עם מוצץ בפה ועכשיו קשה לו להחזיק אותו כי האף סתום. אבל גם כשנרדם... מתעורר כל הזמן. וכמו שתיארה נני - משתולל במיטה! בימים האחרונים אנחנו מנסים להרגיל אותו לישון במיטה משלו (המיטה שלנו כאן יותר צרה וממש לא נוח לשלושתנו). אני חושבת שנוח לו שם והוא לא כל כך מרגיש בחסרוננו, מה גם שאנחנו מיד לידו. אבל כשהוא מתעורר כל כמה רגעים כי המוצץ נפל לו, ואני צריכה לקום אליו רק בגלל זה, אני כבר מעדיפה להחזיר אותו למיטה שלנו. ואז מתחילה סאגת המציצות האינסופית.
הלילה למשל, העברתי אותו אלינו בערך בשתיים, ואחרי שסוף סוף הרפה מהציצי, לא הצליח להירדם - הוא נותן הרגשה שצפוף לו. מטלטל את הראש לכל הכיוונים, ממש זורק את הגוף מצד לצד (הוא מונח בינינו). אז כדי להירגע שוב הוא מבקש ציצי (או שאני כבר מציעה אוטומטית, אני כבר לא יודעת מה קודם למה) וחוזר חלילה. וככה כולנו לא ישנים. ויואל עכשיו גם הוא מחפש עבודה, מיטרטר מראיון לראיון, ומאד חשוב לי שינוח היטב. לי יש קצת זמן חופשי מלימודים. הנה, תוך כדי שאני כותבת לך חשבתי על הפתרון שלך - לשלוח את האיש לישון לבד, בחדר אחר. מזל שיש לנו עוד מיטה בבית. אולי זה בעצם רעיון טוב? לפחות עד שאביתר יחזור לאיתנו.
עכשיו הוא סוף סוף נרדם לשנת הצהריים ואני נרתעת מלהצטרף אליו, מחשש שכל רגע יקום לבקש את המוצץ שאבד. (אם ראית את הודעתי הקודמת בדבר החיפוש אחר מטפלת, אז הבוקר היינו אצל מטפלת-משפחתון והיה לי מאד קשה עם זה. כנראה שנצטרך לחפש פתרון אחר).
להתראות בינתיים, נועה
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|