אין לי הרבה עצות. אצלנו היונקת רק בת שנה וכשאני מסרבת להניק היא בוכה ובוכה אבל אח"כ מבינה שאין ברירה, לוקחת את הבקבוק, ונרדמת באפיסת כוחות. בהתחלה היה שבוע קשה שבו היא צרחה המון ולא ישנה הרבה, אבל מאז, תודה לא-ל, היא הבינה. אני מאוד לא אהבתי את עצמי צועקת עליה ככה, זו הרגשה איומה. הודיה ישנה איתי המון דג לא מזמן, והיתה מוצצת אותי בלי הפסקה בלילה. אך כשראיתי שזה כל כך קשה לי החלטתי שעדיף שאהיה אכזרית בתחילת הלילה, באופן מבוקר ונשלט, מאשר לאבד שליטה באמצע הלילה ואח"כ להיות עייפה ועצבנית ביום שאחרי. אז העברתי אותה לשינה במיטה שלה, וכשהשַד לא היה כ"כ קרוב, זה גם היה יותר קל להגיד לא, ולחזור לחדר (וזה לקח כמה ימים בהם כמעט ולא ישנתי, ושי היה בחו"ל). למזלי בת-חן ישנה כמו דובה :-) בלילה והיא פשוט לא מתעוררת (טוב, הגנים של אבא שלה...). האמת היא שההודעה שלך תופסת אותי בדיוק ביום שבו אני קולטת כמה היה קשה עד עכשיו, ואיך עכשיו הרבה יותר קל עם הודיה.
מקווה שתמצאו פתרון במהרה. מחזקת את ידייך. אריאלה.
|
תוכן התגובה:
|