|
24/2/2004 23:37
|
צורית
|
מאת:
|
|
אוי לירוני
|
כותרת:
|
מצטערת לחסל לך את תקוה. כן, לפחות בעלי ישן טוב יותר מאז שחדלו הבעיטות בפרצוף. אצלי זה לא שיפר כלום. אני חושבת ששווה נסיון בכל מקרה. הרי תזדקקו למיטת נוער מתישהו, גם אם זה יהיה בעוד 5-10 שנים מהיום...
אני לא רואה איך להתחיל גמ"ל אם כל שיחה קצרת ורגועה עם הילד על כך שהציצי צריך לישון בלילה, או נוסח דומה, גורמת לו להתעורר בתכיפות גבוהה יותר לכמה לילות. ואני לא מגזימה.
שלשום לא עמדתי בהצקה ולפנות בוקר סירבתי להיניק למשך רבע שעה. הוא בכה מאד כמובן, נדדנו למיטה הגדולה, גם שם לא נרגע ולא מצא מקום. בסוף הוא היה כל כך נרעש והתעורר לחלוטין כך שגם כשנתתי לו לינוק לא נרדם, ונשאר ער מ4:30 לפנות בוקר עד 7:30-8:00, אז פרש מצפייה בטלויזיה עם אבא וחזר אלי למיטה לישון עוד שעה. בצהריים הוא ישן כרגיל כאילו הלילה עבר בלי בעיות, אלא שמאז הוא נדבק אליי ודורש בתוקף לינוק בתדירות גבוהה, כדי להשלים את החסך ההוא של רבע שעה משלשום. הוא מרגיש שאני לא רגועה ונלחץ עוד יותר. אין לי ספק שגמ"ל יגרור אותנו לכמה וכמה לילות נטולי שינה לחלוטין ולהרבה ימים בהם הוא לא ירפה ממני לרגע. לא יודעת איך להתחיל.
שמחה שהיה מוצלח עם תיתי, היא מתוקה אמיתית, גברת פלפלת כזו.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|