ז"א הריון בטעות, בתקופה שהריון, ובטח שתינוק לא התאימו (בלשון המעטה). אחרי הרבה לבטים, והתייעצות זוגית עם פסיכולוג הוחלט להשאר עם ההריון בלב כבד. במהלך החודשים התרחש חיבור בין השלושה (אם, אב, עובר). קוראים קצת באינטרנט, ספרים, מרגישים, מוותרים למענו שואלים ותוהים איך לשפר את תנאיו ועוד. ואז התברר שהעובר חולה מאד והסוף היה טראגי. מאותו רגע היה ברור שעושים הכל למען הריון חדש ומהר. לא היה מאווה חזק מזה. ההריון העוקב היה תקין והתינוק נולד בריא ושלם. האושר רב למרות התנאים שהפחידו בהתחלה. ואם יש משהו שמעיב על האושר זה לא השינוי בקרירה (שחל), לא המועקה הכלכלית (שקיימת), אלא הסיום הטראגי של ההריון הראשון.
|
תוכן התגובה:
|