שרי יקרה,
כתבו לך כאן כבר הרבה דברים ולא אחזור עליהם.
נראה לי שמצבך שונה מזה של רוב אלה שכתבו כאן, כי בסך הכל כולן כן רצו ילדים, גם אם התלבטו וגם אם זה לא היה בדיוק העיתוי, ואת אומרת שאת לא רוצה. תראי, גם אני כמו כל אלה שכתבו כאן מאד נהנית מהאמהות ומאד מאושרת ממנה, אבל אני גם מאד רציתי ילד. גם אני חושבת שילד מביא הרבה אושר, אבל גם הרבה מאד קשיים (ודרך אגב למרות מה שאמרתי, אני רק שנה אחרי, עוד לא חזרתי לעבודה, וגם לי לא ברור עוד איך משלבים את כל ההיבטים של החיים). הקשיים האלה חלק גדול מהזמן לא קשים כל כך בגלל שזה משהו שמאד רוצים ומאד אוהבים, ואני בהחלט יכולה לראות - וגם יודעת ממה שאני שומעת מסביב, שהם יכולים להיחוות בצורה מאד קשה (ואת יכולה לראות את זה גם בפורום הזה, שאני לא בטוחה שהוא דווקא מייצג). גם במקרה הטוב זה יכול להיות מאד קשה לפעמים (כמה לילות שמתעוררים כל שעה, למשל, או בכי ממושך בחודשים הראשונים). אם זה לא משהו שאת רוצה ובשלה לו - זה בהחלט יכול להיות לא קל, ואם את מאד רוצה שהחיים שלך ימשיכו כמו שהם - זה יהיה לך מאד קשה, כי הם בשום אופן לא יימשכו כפי שקרו עד עכשיו.
מצד שני, את כותבת שאת נשואה ארבע שנים (אמנם את לא כותבת את גילך, וזה רלוונטי) ובן זוגך רוצה ילדים, ויש להניח שזה משהו שאת חושבת עליו וכנראה גם לא פסלת. אולי את למעשה, למרות החששות, אמביוולנטית, וחלק ממך כן רוצה ילד. את כותבת שזה החששות שלך מול "זכותו" של בן זוגך, ולגבי הנקודה הזאת אני חושבת חד משמעית שזו בשום אופן לא יכולה להיות השאלה. עם כל הקושי שכרוך בכך, אי אפשר לעשות ילד רק בגלל בן הזוג. אני חושבת גם שיש בזה משהו מאד "נוח", כאשר יש התלבטות וחשש גדול, לשים את החלק שרוצה על בן הזוג - באיזה מקום את לא צריכה להחליט, כי הוא רוצה ואת כאילו עושה את זה בשבילו, וזה לדעתי מאד בעייתי. אולי גם ה"טעות" היא לא בדיוק טעות, אלא משהו שנובע מרצון לא מודע, וקל לך יותר לחשוב זה משהו שקרה בניגוד לרצונך? תראי, את היום בהריון, ויש להניח שבנסיבות חייך שבמצבך כנראה לא תפילי (ולא שחלילה אני מציעה לך לעשות זאת). אבל אני חושבת שחשוב שתבשילי עם ההחלטה ותחשבי על זה, וגם תתמודדי (אולי במסגרת טיפולית?) עם הקושי וההתלבטות, כדי שתהיה שלמה עם האמהות המתקרבת (זה לא אומר שאת מותרת על זכותך לחשוש...). זה בודאי רעיון טוב לדבר על הדברים עם בן זוגך, ועל איך אתם רואים את ההורות ואת שותפותכם בה. יחד עם זאת, אני לא חושבת שאיך שאתם מרגישים היום אמור להשפיע על איזה הורים תהיו אחרי שהילד יולד. את צריכה להיות אמא ב-100% (והוא צריך להיות אבא ב-100%) בלי קשר להתלבטויות כיום. שיהיה לך רק טוב.
|
תוכן התגובה:
|