|
26/4/2005 23:13
|
לא הפעם
|
מאת:
|
|
וואי וואי איזו שאלה ...
|
כותרת:
|
שרי יקרה,
לא מצאת שאלה קשה יותר? עכשיו ברצינות. קודם כל אני רוצה להגיד לך שלא משנה מה שלא תעשי – לא תחזרי לנקודה בה היית לפני ההיריון. גם אם תעשי הפלה תחיי עם ההשלכות של ההחלטה כל החיים. אני לא עשיתי הפלה אבל חשבתי על זה בערך מאותם שיקולים שאת מציינת פה. אני נורא מבינה אותך. זה נורא אישי וקשה לייעץ. אומרים לך שאם תלדי תתאהבי בתינוק והכל יהיה בסדר. אז ככה – סביר להניח שבאמת תתאהבי בו , אבל אין קשר ל"הכל יהיה בסדר". ממה שאת כותבת לא נראה שהדאגה היא שלא תאהבי אותו אלא שהחיים שלך יתחרבשו. מה יקרה לחיים הנוחים והיאפים שלך כשאיזה יצור קטן וחסר התחשבות יכנס לתוכם? (ואני לא אומרת את זה ממקום של ביקורת, גם אנחנו היינו יאפים לפני שהיו לנו ילדים...) קודם אמרתי שלא הפלתי ואני אגיד לך למה. החלטתי לא לנסות לשלוט בחיים שלי כמו שהאמנתי ששלטתי בהם קודם. לקבל את הדברים שקורים גם באופן לא מתוכנן. זה קצת כמו קפיצת באנג'י, מפחיד. אבל ברגע שעשיתי את זה הרגשתי חופש, הרגשתי חיה. לא יודעת, קשה לי להסביר...
מעולם לא הצטערתי על ההחלטה, וזה לא שלא שילמתי מחיר בקריירה. שילמתי. ואני לא יכולה להגיד שלא אכפת לי, כי אכפת. בשבילי, הקונפליקט בין הורות וקריירה הוא בלתי פתיר, תמיד אני אהיה קרועה אבל אני לא רוצה לוותר לא על זה ולא על זה. בגדול הכל שאלה של מינון. ילד לא יהרוג לך את הקריירה, בפירוש לא. אבל תצטרכי לעשות וויתורים. אבל מצד שני את זוכה באושר עם הילד שלך, ויש אושר, והוא גדול. זו חוויה גדולה לגדל ילד, באמת. למרות שאני לא חושבת שכולם מוכרחים. מקווה שעזרתי במשהו ולא בלבלתי יותר ...
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
