|
30/5/2005 11:42
|
שחר ב
|
מאת:
|
|
הגמילה שלנו
|
כותרת:
|
גילי נגמל בגיל שנה ו-8 אחרי שבמשך 3 חודשים היה יונק רק פעם אחת בבוקר. בלילה שלפני הודעתי לו ש"אין לינוק. נגמר לינוק. יש בוקי (בקבוק)". בבוקר הוא באמת בכה, חיבקתי אותו, נתתי לו "בוקי", אחרי כמה דקות הוא נרגע. ככה במשך כמה ימים. זה שזה בוקר זה מקל כי אפשר להסב את תשומת הלב, לעשות דברים וככה הוא מתנתק מהדפוס.
עד היום (חודש אחרי הוא לפעמים מבקש "נינוק". לפעמים ברצינות ולפעמים בצחוק. אני עונה לו את המנטרה "אין לינוק. נגמר לינוק". והוא משלים : "יש בוקי".
והנה לינק לגמילה היותר מסובכת, והיותר טעונה מבחינתי, גמילת הלילה, שנעשתה בגיל שנה ו-5. אני לא יודעת אם היא תעזור לך, כי נעזרתי באבא שלו שאני מבינה שאצלך הוא לא זמין, אבל תקראי ואולי תקבלי רעיונות.
בהצלחה. ומה שלא יהיה, זה משבר שיחלוף בסוף, הוא יפנים את הדפוסים החדשים גם אם זה יקח כמה לילות קשים. http://www.leida.co.il/reply.asp?rep=313814
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|