|
1/6/2005 09:36
|
מאמו
|
מאת:
|
|
יומן גמילה לילה 2
|
כותרת:
|
למי שעדיין נכנסת לכאן, ובעיקר לטובת הגמילות של האמהות הבאות בתור, ממשיכה את יומן הגמילה המפורט.
לילה 2 בלי ציצי ------------------ לפנות ערב הכנתי את עצמי כמובן לעוד שעה וחצי של בכי. למרבה הפתעתי, יפתח קפץ למיטה שלנו, מלא שמחה ואנרגיה (אחרי המקלחת ואחרי ההכנה שאנחנו הולכים לישון ולזכור שהציצי נגמר), הסכים לשתות בקבוק סימילאק (שכבר 4 חודשים מסרב לגעת בו), וכן...הסכים להשעין ראש על הכרית, ליטף לי את הראש כמה דקות בחושך, ואח"כ הסתובב ונרדם ככה שהטוסיק שלו נוגע בגב שלי (גב לגב). כמובן שהייתי בשוק. פחדתי שיתעורר מהקול של הלסת שלי הנסגרת מרוב התדהמה (נשבעת שהפה שלי היה פתוח במשך יותר מדקה). בלי בכי. בלי קיטורים ובלי לבקש ציצי.
ההתעוררות הבאה התרחשה רק בשתיים בלילה (כ-6 שעות שינה רצופה). מכיוון שישנתי בסלון, כדי לבחון מה אי נוכחותי במיטה עושה לו (בעיקר רציתי לייצר סביבה נטולת הפרעות עבורו), שמעתי פתאום בתוך החושך של הלילה, רגליים קטנות מטופפות על הפרקט. הוא התעורר. לא בכה, ירד מהמיטה ופשוט הלך לחפש אותי. עמד לידי, צחק, ואמר: "אמא בואי". הלכתי איתו למיטה שלנו, והוא נרדם כשהוא מלטף את ראשי אחרי דקה וחצי.
במהלך הלילה התעורר עוד פעמיים (לדקה, ליטוף בראש ונרדם).
יקיצה בשעה שש בבוקר. מצב רוח טוב. לא ביקש ציצי. אבל רצה לאכולב בננה (וואו. שהילד שלי יבקש באופן טבעי והתנדבותי לאכול משהו. שוב נפתח לי הפה בתדהמה).
אני יודעת. אסור שהליטופים בראש יחליפו את הציצי. אני אבדוק איך זה עובד הלילה, ואם לא הוחלפה התמכרות אחת בשנייה. אבל אני חייבת להגיד שאני סופר מעודדת. כמובן שגם בגן מדווחים שאתמול היה אחד מהימים היותר טובים של יפתח (בגן כחודש), ואחה"צ הוא מתנהג נפלא, כך שאולי בכל זאת, אנחנו באמת במקום בו צריך היה כבר להיות. זהו בינתיים. יחי האופטימיות.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|