|
30/5/2005 22:07
|
מאמו
|
מאת:
|
|
עדכון קטן ועוד תודות
|
כותרת:
|
22:00 עכשיו, והסיבוב הראשון היה קשה, אבל לא כמו שחשבתי. יפתח נרדם אחרי שעה וחצי של בכי ונסיונות מאוד יצירתיים לפצח ולבטל את רוע הגזרה.בסופו של דבר נרדם בתוך חיבוק שלי. ולמרות שזה לא המצב האופטימלי, זה בכל זאת סוג של הצלחה קטנה. אז אני ממתינה לסשן הקרוב של ההתעוררות, אבל באמת הרבה יותר מעודדת ואופטימית. ואני מנהלת יומן בשביל הבאה בתור שתזדקק לעידוד בנושא....
בעילום שם- את צודקת. הבכי יוצר איזושהי משוואה רגשית של הוא בוכה=אני רעה. וצריך המון כוחות כדי לשבור את התבנית של המשוואה, ולהרגיש בפנים שמה שאת עושה הוא הרבה הרבה יותר טוב, גם לך וגם לו. אז לקחתי ממך את זה....ותודה.
לי - ממך לקחתי הכי חזק את זה ש"לא צריך לעשות בבום" (נרדמנו בחיבוק ביחד) ושנורא חשוב לא להישבר (לא הפסקתי לשנן זאת לנוכח מפלי הדמעות והתחנונים). תודה לך!
אורלי ו' - את נורא צודקת באשר לכך שבסופו של דבר הפחדים מיצרים אצלנו תמונה גדולה ומבעיתה, הרבה מעבר למציאות. תודה.
אימוש - חדורת מוטיחבציה שיננתי לי טון ומשפטים כעצתך באשר לנחישות ולנחרצות. לפחות לשלב א' של היום הראשון במערכהף זה עבד. תודה.
מיכל של איל. תודה על החיבוק מרחוק.
אנה - גם אני מתכוונת היות איתו באותה מיטה כל הלילה, וכנראה שגם אצלי בסוך זה יהיה פחות גדול/קשה ונורא ממה שציפיתי. תודה!
שירין. את כל כך מתוקה. כן, קיבלתי את המייל ולא הפסקתי לצחוק. אני רוצה להגיד לך שנגה פשוט ילדה מדהימה בחכמתה ורגישותה.מבואסת מהשדה שחבל לך על הזמן. אני אעבור את השבוע הזה ונדבר על מפגש נוסף. ושובף תודה על התובנות באשר חעניין הגמילה. הן עוזרות לי מאוד.
ושירלי 2. תודה חמודה. ממש תודה. נשיקות ולילה טוב.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|