|
31/5/2005 13:31
|
שחר ב
|
מאת:
|
|
עננת
|
כותרת:
|
לא רואה איפה מה שכתבת סותר את העצה שלי. אני מספרת לגילי סיפור בחושך, בשקט, כמעט בלחש, תוך שהוא שוכב על הבטן, ובדרך כלל מבקש גם שמיכה. זה ממש כמו שיר ערש - רק מה שהוא אוהב - סיפור.
אני ממש לא מספרת לו סיפור בכל פעם שהוא מתעורר, ובטח שאין לי כוונה ליצור איזה מנהג כזה (שיכול בהחלט להוציא אותי מדעתי). אני משתמשת בזה רק לאותם מקרים שהוא נכנס למין לופ של בכי ולא מצליח להרגע ממנו. וזה לא קורה כדבר שבשיגרה אצלנו. לדעתי זה בדיוק טוב לאותם ימים שבהם עוברים גמילה והילד נכנס לסיטואציה של בכי שהוא לא יודע איך לצאת ממנה, ואז התפקיד שלנו זה להציע לו את העזרה הזאת: אם ע"י מים, תחליף, חיבוק, דובי, שיר, או במקרה שלי - סיפור. ברור שהילד רוצה לחזור לישון, אבל כשהוא בוכה שעות זה מאוד קשה לו לחזור לישון, הוא צריך את העזרה הזאת "לרדת מהעץ", כמו שאמרתי.
אני מייעצת מנסיוני כי אצל גילי זה יכול לעשות פלאים בשעת משבר. אבל מצד שני - לא כל הילדים כל כך אוהבים סיפורים.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|