אמרה לי שהיא לא יכולה להגיד לי לא ללכת. אבל היא רק רצתה שאדע שזה יהיה מאוד קשה להם... אבל אם אני מרגישה שאני חייבת אז היא לא יכולה להגיד לי לא ללכת..
איזו מן התנסחות זאת?
כמובן שפתחתי במגננה ("זה הכי קרוב למשפחה") מה שגרם לי להרגיש אפילו יותר גרוע וחסר עמוד שדרה.
אוף. לא יודעת למה הרגשתי צורך להתנצל. כל ההתנהלות הזאת בפני ה"ממסד" הוציאה ממני , משום מה, צדדים ילדיים להפליא...
ועכשיו אני מלכה את עצמי. שזה בכלל פרודוקטיבי. אני שולחת את ההודעה הזאת ומצליחה להתגבר על עצמי, אני מקווה.
והכל נראה כל כך כלום מול החור הגדול והשחור של אדם צעיר בן 20, פרח אמיתי, יקר יקר יקר, שביום אחד נגמר.
|
תוכן התגובה:
|