|
9/12/2008 14:56
|
PDD רצסיבית
|
מאת:
|
|
טוב, על זה כבר אי אפשר שלא להגיב.
|
כותרת:
|
אני בדיוק, אבל בדיוק במצבך. גם אני אמא מפה שמוצאת לאט לאט שאין לי כל כך הרבה נקודות ממשק. גם לי יש ילד בן חמש וחצי עם אותה תסמונת (כבר לא כל כך, האמת, מקוללת, מתרגלים).
גם אנו עברנו איבחון ארוך, שנמשך עד היום ובדרך איבדנו אמון במערכת.
גם לי יש ילד חכם בצורה חריגה וטיפש ונוקשה ועקשן ולא צפוי באותה צורה בדיוק.
צבא של מאבחנים וידענים ראינו בדרך וכל אחד מהם מדבר בשפה רפה ולפני שהוא פוצה פה דואג להתעדכן במה שאמרו קודמיו. אין תשובה אמיתית לאף אחד. כשאני חזקה אני מרגישה שאחלק ממנה אצלי, כשאני חלשה, אני בוכה על מר גורלי.
ראינו מבפנים גם כמה מסואב ביטוח לאומי והזדעזענו.
גם אני חניתי בפורום בתפוז ומה שמצאתי שם עזר לי בעיקר במימשק הקפקאי מול ביטוח לאומי.
גם אני , ממש כמוך, חשתי חריגה כילדה, ומה שהפורום נתן לי היה מתנה משמיים בזמנו. לדעתי אני רצסיבית לתסמונת, בלי צחוק ורגשי אשם (אולי בעצם עם) אבל לדעתי יש כאן הרבה כמונו. האינטרנט הוא מתנה משמים להרבה שכמותנו.
השפה שלך כל כך יפה! המורכבות שלך כל כך מרגשת! בבקשה הישארי.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|