|
10/12/2008 17:28
|
אסנת גלבוע
|
מאת:
|
|
גליה יקרה וכל מי שסמויה ומזדהה עם גליה
|
כותרת:
|
קראתי והיה לי קשה לעכל את התהליך שעברת מהלידה ועד גילוי התסמונת. אני יכולה לגמרי להבין למה תפסת מרחק. אני נמצאת בפורום הזה יום אחרי יום. כותבת, מזדהה, שותקת וקוראת. אני זוכרת שכשאמא שלי נפטרה, הבוקס בבטן היה כל כך חזק, שדווקא פה לא הייתי מסוגלת לשתף. כתבתי משהו קצר, כתבו לי תגובות תומכות אבל עדין בנושא הזה דווקא הסתגרתי עם עצמי. היום אני יכולה בעולם הריאלי והלא וירטואלי לדבר עם אנשים על כל נושא שבעולם ושוב בנושא החסר של אמא- לדמום. אני יודעת שאם אני אדבר על זה אני עלולה לפרוץ בבכי והמבוכה של הצד השני תביך אותי עוד יותר. התחושה היא שאני במיעוט מול כל החברות, חברים, גיסות וכולי. בגלל כל מה שכתבתי, אני יכולה להבין את המקום שלך, לא שאני משווה בין שתי הסיטואציות. אני מקווה שתשתפי פה בפורום, הרי אנחנו כותבות על הקשיים שלנו ומה שעובר עלינו ולאוו דווקא מתוך צורך באמפטיה לפעמים זה רק כדי לפרוק. אז תפרקי כשזה נכון לך. מחבקת חיבוק וירטואלי חונק! אסנת
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|