מנסיוני, עובד כמו קסם בגילאים האלו. למשל סיטואציה שהילד לא רוצה לשחק עם אבא, במקום להעלב (כמו שתמר כתבה- טעות גדולה), הוא יכול להגיד: אני הולך לשחק לבד. לקחת צעצוע שהילד אוהב במיוחד או אפילו משחק חדש (כי אז עדיין אין לו שייכות עליו) , לשבת באזור אחר בחדר (אך עדיין בטווח הראייה של הילד) ופשוט להתחיל לשחק עם עצמו, ברגע שהילד יראה כמה אבא נהנה לשחק לבד, הוא מאד יסתקרן, יראה שאף אחד לא מתרשם/נפגע מהדחייה שלו, וסביר להניח שאפילו ביוזמתו ירצה להצטרף למשחק. אולי כדאי גם לנסות לא רק אבא משחק לבד אלא אבא משחק עם אמא- קצת הזוי...אבל יכול להיות שזה יעבוד. כשאתם עושים דבר כמו"אם אתה רוצה שוקו אז אבא יכין לך" לדעתי זה מעביר לילד מסר מוטעה: השוקו הוא 'פרס' על זה שאבא מכין אותו???. ומסכימה מאד מאד עם דבריה של מיהלינה לגבי איך מדברים להורה.
|
תוכן התגובה:
|