"ואני תוהה כתהיה יותר גדולה אומרה להרגיש אשמה על אי רצון שלה בקשר עם משהוא רק כי זה פוגע בו/מעליב/לא נעים? לא יודעת אם זה מסר טוב/שתיל טוב לנטוע." רק הערה קטנה, לא מדובר במישהו, אלא אביה. בהנחה שמדובר באדם נורמטיבי, ללא פתולוגיות ביחסים בין אישיים, ותוך משפחתיים, אין להשוות את היחסים עם האב ליחסים עם כל אחד אחר. לא רוצה את אביך, זה עניין אחד. לא לכבד את אביך, נושא אחר... מה גם, בלי קשר לסיפור האב/בן, אני חושבת שזה לא פסול ללמד את הילד להתחשב בזולת. למרות שלא תמיד בא לך.... מסכימה לגבי עמדת האב. אין מקום לעלבון. לדעתי, תחושה לא רלוונטית ואפילו אינפנטילית... לגבי ההערה שהיתה פה קודם, בנושא האדיפוס. מסכימה אם כי עם השגה, ממה שהבנתי מהאם, מדובר על תקופה מאד ארוכה. אולי הילד ה"אדיפלי", כבר אמור היה לסיים את השלב, וההתנהגות הזו, היא סימן לבעיה אחרת? (כמו שכבר אמרו-גבולות, כבוד, וכו'...)
|
תוכן התגובה:
|