מי אמר שכמספר הלבבות כך מספר סוגי האהבות בעולם?
אני מניחה שכולן התכוונו לטוב ורצו לתרום הצצה למה שקורה בעולמן הפרטי ולא לנפנף בבעל "העוזר".
התמונה שצוירה היא של בן ובת זוג שעושים אותו הדבר: חצי יום טיפול בילדים, חצי יום עבודה בשכר. בן הזוג לא תורם לנקיון הבית בטענה שהוא כל הזמן בטלפון ובמחשב (יש מצלמה בבית?), היא מאידך סובלת מבעיה בריאותית ועייפה מדי כדי לתרום משמעותית לבלאגאן הנ"ל.
אז לך התגובות מריחות כמו רטרו היסטרי לשנים ההם,
לי זה נשמע כמו מישהי במצוקה שקצת איבדה פרופורציות מרוב עייפות ובלאגאן בבית, שמשפיע מיידית על המימד הלא פיזי של הבית (אצלי, בכל אופן - ואני מקווה שזה לא יפתח דיון חדש!).
כל אחת ונסיון חייה,
החוויות הפרטיות שהשאירו את חותמן ולאורן אנחנו מגיבות. אף אחת לא מגיעה כדף חלק. לי היתה הזכות להיות בבית, כך שברור לי שאין כזה מצב, אין מצב שלא עושים כלום בבית כל היום. טכנית זה בלתי אפשרי - הכפיות הנקיות נגמרות מתישהוא. שעתיים שינה של פעוט נשמעים כמו אחלה חופשה! הן לא, לי אישית הן זמן התאוששות לקראת ההתעוררות אז כן, אני מבינה אותו והייתי מבינה אותו גם אם הוא היה אישה. אני פשוט מבינה את הסיטואציה.
תמיד יש מקום לשפר את יעילות ארגון הבית, אבל סליחה, במה שונה העבודה אחה"צ עם הילדים מאשר בבוקר?
הכנת ארוחות, טיפול בהם, ארוחות ביניים, זו באמת תחרות מי מסכן יותר?
אז לא הייתי אחות בבית חולים, כולה עובדת אדמיניסטרטיבית שעבדה אחה"צ, בכ"ז אסתפק בלשאול את עצמי איך זה לצאת, אחרי יום עבודה מהבית, למקום בו אני מחוייבת לתת 100% תפוקה ואי אפשר לשבת רגע על הספה ולבהות נוכחה. זה לא שיגור טילים, ולא סתם כל אחת תרמה מחוויותיה האישיות. אלה בעיות שאני מאמינה שכל אחת נתקלה בהם יומיום! מעטות התחתנו עם בן זוג שהולך לעבודה כאשר באאוטלוק שלו כתוב שצריך להכניס את הבגדים ממכונת הכביסה למייבש.....
רלוונטי אם מפריע לו לכלוך או לא,
כי התחתנו עם אנשים, לא עם שכפול גנטי שלנו. יש דברים אוניברסליים מקובלים כסטנדרט של נקיון (למשל, מנקים את הפספוסים בשירותים), ויש אקסטרא (להשאיר כיור ריק מכלים לפני שהולכים לישון), צריך לדבר, לסכם ולחלק את העבודה.
אני זו שכתבתי שבחרתי להשאר בבית. קצת צורם לי השימוש הציני שעשית בזה בהודעתך, שכן היתה לזה מטרה מוצהרת ויחידה, וזה לדבר לרגע מהמקום שאולי בעלה נמצא בו. המקום שמיטב שעות הערנות והנמרצות מופנות לטיפול בילדים (כן, קראתי הפנמתי והבנתי שאחד בגן). כרגע אני עובדת שעות נוספות (עכשיו הפסקת פורומים קלה ואז אני חוזרת לעבודה, זה בסדר? אני רשאית להמשיך ולכתוב את דעתי?)
אגב, מי שנשארת בבית לא עובדת פחות שעות - היא עובדת ללא תלוש משכורת. אם כבר מדברים על חזרה לשנות ה50.
מיה,
אם כבר מדברים על לקרוא מה שהכותבת כתבה, אז בעלה לא בהכרח בחר להשאר עם בנו בבית. זה נשמע אילוץ כלכלי פרופר, ואת לגמרי באה ממקום של התחשבנות (אם אני יכולה אז מצפה גם מבעלי, אם הוא החליט כך שישא בכל התוצאות, כאשר את זו שמחליטה מה הן התוצאות וכו').
אני מאמינה שהבית מבולגן ברמות לא בגלל בן הזוג! זו אחריות הדדית! באותה מידה אפשר עכשיו לשפוט את אותה האישה, ולומר שאם היא לא מסוגלת להחזיק בית בעבודת בוקר, אז שתחפש עבודה אחרת וכו'.
את דורשת מבן הזוג מה שאת לא דורשת מבת הזוג. למה?
האם במצב הנוכחי של מצוקה, בלאגאן וכו', התעקשות על הציפיות והאחזות בהן תפתור את הבעיה?
בעלי, שיחיה, כן גם עכשיו אני דוחפת את עצמי, מתמודד עם בעיות ככה: אבל למה ככה? אבל מי שם את זה שם? אבל מי עשה את זה?
מטריף אותי ברמות, לא פותר שום בעיה. על הלמה איך וכמה אפשר לדבר אחרי. כשיש כתם דביק על הרצפה מנגבים אותו, לא פותחים בדיון או פותחים ערכת מז"פ כדי למצוא מי אחראי לכתם.
לקרוא לזה לבחור בדרך הקלה...טוב זה ענין של דעה אישית (שוב, שנסמכת על נסיונך ועל תפסית החיים שלך, אי אפשר לברוח מזה ולהשקע טוטאלית במצבו של האחר) זה הדבר הכי קשה שעברנו יחד, כמובן בעיקר כיוון שזה לעולם לא מתחיל ונגמר בנקיון. זה ענין זוגי פרופר (שיש לו תוצאות ויזואליות).
|
תוכן התגובה:
|
