מיה מותק- קודם כל, לא לכעוס כ"כ! זה לא טוב ללב! :) וכמה מחשבות- מהיכרות ארוכת שנים עם בעלך/אישך/החצי, וואטאבר, את באמת זכית. אבל באמת. לפעמים נראה לי שאת לא מבינה עד כמה. אם רק תסתכלי סביבך תראי שרוב רובם של הזוגות שאנו מכירות רחוקים שנות אור מהמצב אצלכם. ואני חושבת שבגלל זה נורא קשה לך לפעמים לקבל את זה שיש זוגות רבים שאצלם הדברים נראים אחרת- ואין אם זה שום בעיה, כל עוד טוב לשני הצדדים, הם שלמים עם עצמם ולא משווים עצמם לאחרים. וזה מביא אותי לנק' השנייה- למה אנחנו עושות את ההשוואות האלו כל הזמן? הרי פותחת ההודעה המקורית (שנראה לי כבר מתחרטת על הרגע...) כתבה בכותרת: מה נראה לכן סביר..." כלומר: איך זה אצלכן? האם אני נורמלית? האם זה בסדר לדרוש ממנו יותר? הרי אם כולן היו עונות לה: מותק, גם אצלנו זה ככה, אין מה לעשות זה מה יש, היא היתה מחייכת לעצמה, נרגעת והולכת לישון.אנד אוף סטורי. בקיצור לפעמים נראה לי שההשוואות הבלתי פוסקות האלו (גם משהו מ'אשת חיל'...) רק עושות לנו רע. שכל אחת תעשה כטוב בעיניה ולא תחשוב כל הזמן איך זה אצל אחרים.דרך- אגב, ברור שאני גם עושה את זה כל הזמן,ומנסה להגמל.
ודבר אחרון- תמיד שאני נחשפת לדיונים כאלו אני חושבת שמהבחינה הזאת, איזה כיף לדתיות. כל הויכוחים האלו פשוט נחסכים מהן- יש שר חוץ, יש שרת פנים, פה זה מתחיל ופה זה נגמר. לכל שאלה שעולה יש תשובה, גם אם לחלקנו היא נראית מפלה או לא צודקת- לפחות יש תשובה ברורה. כמה פשוט, כמה נח. אין ויכוחים על דלי וסמרטוט. זהו התעייפתי... נשיקות ולנשום עמוק.
|
תוכן התגובה:
|