אני איתך, בגדול. אבל אני גם עם חני ועם תגובות רבות אחרות.
גם אני חושבת ששחרור האשה ושוויון, שהיום הוא קיים יותר מאי פעם שאני זוכרת, הוא עדין בגדר תקווה רחוקה ולא מציאות. גם גברים רבים שמסכימים עקרונית עם הרעיון, מתקשים לקיים אותו מעשית, בחברה שבה הם פוגשים רק נשים שבחרו לשבת בבית ולגדל ילדים (ולא גברים), רק נשים שבחרו לחיות על חשבון בן זוגן (שלא לדבר על כאלה שחיות בתחושה שזה תפקידו בחוזה ביניהם, ושאוי למי שלא יאפשר לה לגדל את הצאצאים שלה או - רחמנא ליצלן - יצפה ממנה לקחת חצי אחריות על הנטל הכלכלי), נשים שמחפשות "עבודת אם" ומתרעמות על עבודה שלא מאפשרת להן את זה, וגברים שמפחדים להגיד שהם יוצאים מוקדם בגלל ילד חולה. רק כאשר מסביב להם יהיו גברים שעושים את זה, וזה יהפוך לנורמה ולא לחריגות, תשתנה אולי הגישה הזו (נוכחתי בזה בשנותי בארה"ב, שם זה יותר מקובל: גברים ישראלים שלא חלמו לעזוב את העבודה כדי לגדל ילדים בארץ, עשו זאת בטבעיות במקום בו לא היו הגבר היחיד שמוציא ילדים מהגן). אפשר להסביר את זה בחברה שהיא עדין מסורתית ושמרנית למדי (כמה מהאמהות שלנו העיזו לעבוד או לגדל ילדים לבד במשפחה חד הורית?), אפשר להסביר את זה במצב הכלכלי (במקום בו הכנסה אחת מאפשרת חיים סבירים, אולי קל יותר למצוא הורה אחד - מכל מין שהוא - שעובד ואחד בבית, באופן טבעי יהיו יותר גברים בבית), ואפשר להסביר את זה בתרבות הצבאית שנוכחת בחיים שלנו יותר ממה שהיינו רוצים - אבל ככה זה.
אבי הילדים שלי הוא כזה - הוא מסכים עקרונית, הוא עושה המון - אבל הוא לא עושה חצי. ואני, בהגיעי לגיל 40 המופלג, למדתי לבחור את המלחמות שלי ולהיכנס בעיקר לאלה מהן אני יוצאת מנצחת. וכשחברה אמרה לי פעם "לא חינכת אותו טוב" פרצתי בצחוק. לא חינכתי אותו בכלל כי אני לא יכולה. האדם היחיד שיכול לגרום לו להשתנות זה הוא עצמו. וההחלטות שלו נובעות גם מהחיים שלו איתי - אבל גם ממה שהוא רואה בעבודה, המטען שהוא מביא איתו מהבית ומהחיים שלו לפני שנפגשנו, מהחברים שלו ועוד. מסיבה הזו לא עניתי לפותחת ההודעה ההיא - אני חושבת שהיא נכנסה למלחמה שאינה יכולה לנצח בה. היא מצפה ממנו למשהו שהוא, כרגע, לא יכול לתת לה. אני לא מאמינה שהיא יכולה לגרום לו להשתנות, וזה בכלל לא משנה אם אנחנו חושבות שההתנהגות שלו ראויה או לא. מכאן, שהיא יכולה לשים את הציפיות בכריות, ולמצוא פתרונות פרקטיים (עוזרת, כלים חד פעמיים, אוכל קנוי, שירותי מכבסה - חני, אני לא רואה בזה פסול למרות שאני קונה הרבה פחות שירותים ממך) או להתגרש ממנו. לשמחתי, נראה שהיא הגיעה למסקנה דומה למרות ההטפות הסוערות על כך שהתנהגותו לא "בסדר".
אז את יכולה לראות את העקרונות ולסעור על חוסר הצדק, או שאת יכולה בקטנה שלך להציג מודל אחר לילדים שלך (לי זה בהחלט חשוב), ואולי גם לכפופים לך בעבודה (אותו כנ"ל ואני באמת עושה את זה) ולנסות לשנות את מה שאת יכולה, תוך שמירה על שפיות. כמה זמן נישאר לך עד גיל 40? בואי נדבר אז...
|
תוכן התגובה:
|
